TMB - סיפור מסע - יום 4

TMB -; סיפור מסע -; יום 4

מ- Refuge Elisabetta ל- Courmayeur בדרך הגבוהה.

מרחק: כ- 18 ק"מ

זמן (כולל הפסקות): כ- 8.5 שעות (בהליכה איטית מאוד ועם די הרבה הפסקות)

מדינה: איטליה

יום שלישי, ה- 29 ליוני, 2010.

למרות שישנתי כ"כ מעט בלילה, אני קמה במצב רוח טוב ומלאה באנרגיה. התיאורים בספר "מבטיחים" (עוד) יום נפלא ואני נרגשת להגיע ל- Courmayeur. בהיותי חובבת סקי מושבעת, שמעתי הרבה על העיירה הזו ורציתי מאוד לבקר בה.

נעים מאוד בחדר האוכל ב- Elisabetta. כולנו עדיין מנומנמים משהו אבל אף אחד מאיתנו לא אדיש לנוכח הנוף ה"ממוסגר" ע"י חלונות האבן הקטנים של הבקתה -;Val Veni קורא לנו מבחוץ ומעליו שמים כחולים ובהירים כמו בתמונה.

אנחנו יוצאים לדרך, מוקדם בבוקר, ארבעה -; הלן, נייג'ל, בוג'ידארי ואני (שיצאתי לטרק הזה לבד...).

אחרי הירידה הקצרה מה- refuge השביל מתאזן לו ואנחנו צועדים בקרקעית העמק היפיפה, על כביש אפר רחב ונוח. מאחורינו קרחונים אדירים, מימין ומשמאל קירות הרים מרשימים ולפנינו -; העמק ובו שפע מים ופרחים. קשה לעזוב מקום כמו ה- Elisabetta ואני מוצאת את עצמי, שוב ושוב, מסתובבת לאחור, שולחת עוד מבט, מגניבה עוד תמונה.

נפרדים מה- Elisabetta

אפשר להמשיך ללכת בעמק, דרך מספר עיירות עד ל- Courmayeur עצמה. זו הדרך הקצרה, המהירה והקלה והיא מומלצת במזג אוויר גרוע. אנחנו, שזכינו לעוד יום מושלם, נפרדנו מהעמק אחרי כ- 3/4 שעה, והתחלנו לטפס (בדרך הראשית של ה- TMB), בשביל תלול מעט, אל רכס ההרים שתוחם את Val Veni מדרום.

עם העלייה בגובה, Val Veni כולו נפרש מתחתינו, ומעברו השני -; הצד הדרומי של רכס ה- Mont Blanc חשוף לגמרי לעיננו המשתאות. לאחר העלייה מתחתית העמק (2430מ' בשיא הגובה ליום זה) השביל מתמתן מאוד (הוא עולה ויורד לסירוגין במתינות) וההליכה היא קלה ומהנה ביותר. בצידי השביל העשב ירוק מאוד ושופע פרחים ואנחנו הולכים, בשביל המחבק את הרכס, בינות לאגמים קטנטנים, מעבר לפלגי מים, ערימות קטנות של שלג -

ואל מול כל ההוד וההדר הזה אני מרגישה קטנה וברת מזל וחסרה במילים...

מטפסים מעל Val Veni

כמו כל קבוצה, הקצב שלנו מוכתב בסופו של דבר ע"י האדם האיטי ביותר -; במקרה שלנו זו הלן. אבל הדינאמיקה היא מגוונת: לעיתים קרובות בוג'ידארי ואני (שקצב ההליכה שלנו דומה) מוצאים את עצמנו ממתינים הרחק מלפנים כשנייג'ל בד"כ מגיח ראשון והלן מצטרפת בסופו של דבר. פעמים אחרות אני מתעכבת בכוונה, הולכת קצת עם נייג'ל וקצת עם הלן. ולפעמים -; במיוחד בקטעים רחבים, קלים ומתונים -; הקבוצה מתאחדת ואנחנו הולכים "כגוש עליז וגדול".

נייג'ל ואני אוהבים "לדעת" את הדרך. אנחנו מרבים להסתכל במדריך ובמפות, מנסים לזהות את ההרים השונים, מנחשים מה מסתתר אחרי העיקול הבא. להלן קשה יותר והיא מרוכזת בהליכה כשהולכים ובמנוחה כשנחים (אבל תמיד היא גם אשת שיחה נפלאה). ובוג'ידארי -; אותו הכי קשה לקרוא. נדמה לי שהדרך פשוט "נושאת" אותו.

זו הקבוצה שלי להיום -; אחת הטובות שהיו לי אי פעם, אנשים שרק פגשתי, ושעוד מעט אפרד מהם לשלום.

הדרך המרהיבה נמשכת עד ל- Rifugio Maison Vieille (גובה 1956מ') אשר במעלה אתר הסקי של Courmayeur. שם אנחנו נחים ואוזרים כוחות לקראת הירידה.

הדרך מתפצלת כאן שוב כשהואריאנט הארוך פונה צפונה (שמאלה), מטפס מעט תחילה ואז יורד בחזרה לעמק דרך Rifugio Monte Bianco, מצטרף לשביל העמק ומשם ל- Courmayeur.

אנחנו פונים מזרחה (ימינה) בשביל הראשי (main TMB route) ומוצאים את עצמינו מהר מאוד על מדרונות סקי יבשים, מאובקים. נראה שהמקומיים מנצלים את עונת הקיץ לשדרוג האתר ואנחנו מוקפים בסימני בנייה ושיפוצים. הנוף נפגע מאוד וההליכה לא ממש נעימה (בלשון המעטה). ב- Plan Checrouit
(גובה 1701מ'; שם ניתן לתפוס רכבל ל- Courmayeur ולחסוך את המשך הדרך -; עוד כשעה וחצי) אנחנו מאבדים לרגע את המסלול ומוצאים את עצמנו הולכים כ- 30 דקות על מדרון סקי, תלול ומאוד מאובק עד שאנחנו מתאחדים סוף-סוף עם השביל ונכנסים ליער.

הירידה תלולה והקבוצה עייפה. הקצב איטי מאוד. אני דווקא נהנית מההליכה ביער הנעים אבל בשלב זה הלן כבר קצת סובלת ונייג'ל לא מפסיק לפנטז (בקול כמובן) על בקבוק בירה קר (בכל זאת -; בריטי).

בערך ב- 15:30 (אחרי כ- 7.5 או 8 שעות הליכה) אנחנו נשפכים מהיער הישר לציוויליזציה: הגענו ל- Dolonne (גובה 1210מ')! ומיד משמאלנו -; פאב חמוד. התיישבנו...
 אחרי בירה/מיץ מרעננים ועוד דקות ארוכות של רביצה בחצר המזמינה על הכיסאות הנוחים, אנחנו קמים איכשהו. הולכים דרך סמטאות האבן הקסומות של הכפר ומעבר לכביש סואן ומגיעים כעבור כ- 15 דקות ל- Courmayeur (גובה 1226מ').

סימון הדרך של ה- TMB על קיר בית ב- Dolonne

ופתאום צריך להיפרד... זה היום האחרון לחופשתו הקצרה של בוג'ידארי, שהלך רק 4 ימים, והוא מסיים היום ונוסע ל- La Palud הסמוכה ל- Courmayeur. מחר בבוקר הוא מתכנן לעלות משם ברכבל ל- Punta Helbronner, לחצות את רכס ההרים וערבות הקרח (ברכבל נוסף) ל- Aigulle du Midi בצד הצרפתי ומשם (בעוד רכבל) ל- Chamonix ממנה ייסע הישר לשדה התעופה בג'נבה והביתה -; ללונדון.

אנחנו מלווים אותו לאוטובוס (שיוצא מהתחנה שממול ללשכת התיירות), נפרדים בחום (אבל גם בקצרה) ופונים במעלה הרחוב לכיוון Pensione Venezia.

בוקר מעל Dolonne (מחלון החדר שלי ב- Pensione Venezia) עם השביל שנשפך מהיער

אחרי ארבעה לילות בחדרים משותפים הגיע הזמן להתפנק קצת! לצורך העניין נבחר Pensione Venezia (משום שהלן ונייג'ל הזמינו שם חדר). למען האמת הפנסיון הוא מאוד בסיסי ולא ממש מפנק, אבל היה לי חדר קטנטן משלי (בעליית הגג, עם נוף יפה לעמק) ודי התענגתי... השירותים והמקלחת (מים חמים בלי הגבלה!) משותפים (במסדרון, בכל קומה), המיקום מצוין (ממש במרכז אך בסמטה שקטה) והמחיר זול יחסית (37 יורו לחדר ליחיד כולל ארוחת בוקר). בשבילי זה היה מספק בהחלט.

לאחר התמקמות מהירה בחדרים ומקלחת ארוכה יצאנו לשוטט בעיירה הנחמדה. התחלנו ב- tourist info שם ציידו אותנו במפה עם הפנייה לסופרמרקט (מוצלח, ברחוב הראשי), בית מרקחת ולרחובות הראשיים בהם כדאי לשוטט ולשבת לארוחה (וגם סימנו לנו את המשך ה- TMB למחר).

הסתובבנו קצת והצטיידנו קצת (נוזל כביסה במקום זה ששכחתי ב- Elisabetta, פלסטרים ליבלות ונשנושים לערב) וחזרנו לחדרים, לעשות כביסה ולנוח לקראת ארוחת הערב.

הפעם אנחנו אוכלים במסעדה ומאחר שאנחנו באיטליה -; מחפשים פיצרייה!

Courmayeur מלאה בפיצריות מזמינות, כראוי לעיירת נופש איטלקית, ולא חסרים בה רחובות נעימים להסתובב בהם. אלא שאנחנו עייפים ורעבים, קשה ללכת בכפכפים, עם רגליים מיובלות ברחובות המתפתלים, עולים ויורדים. כל מה שאנחנו רוצים זה למצוא מקום ולשבת! אבל ב- 18:30 הפיצריות עדיין לא מקבלות קהל לארוחת ערב... בחלקן הצוות בעצמו יושב מסביב לשולחן גדול ואוכל, באחרות נעשות הכנות אחרונות לקבלת הסועדים.

בסופו של דבר התיישבנו (לקראת 19:00) בפיצרייה גדולה המשקיפה מגבוה על הכיכר המרכזית של העיירה. ישבנו בנחת, נהנים מבריזה נעימה, פיצות טעימות ועצומות מימדים ושרות מסביר פנים בערך שעתיים וחצי.

הערב אנחנו נפרדים. הם נשארים ליום מנוחה, מתוכנן מראש ונחוץ למדי עבורם, ב- Courmayeur. ואני -; ממשיכה ללכת.

השיחה התגלגלה לה לכל הכיוונים. המשפחות, העבודה, החיים בתל-אביב מול המצב בשדרות ובישובי עוטף עזה, בעיית האיסלם הקיצוני בעולם, המשט הטורקי... הופתעתי לגלות כמה הם יודעים על המצב בישראל, מודעים למגמתיות של התקשורת העולמית ומרגישים שותפים לאותה בעיה שאצלנו היא עניין של יום-יום.

בערך ב- 21:30 אנחנו מתגלגלים בחזרה לפנסיון אבל מתקשים עדיין להיפרד ומחליטים לשבת לקפה בלובי של ה- Venezia. הם מספרים לי עוד קצת על טיולים קודמים שעשו בעולם (נפאל, פרו...) ועל שלושת הבנים שלהם (שלושתם סטודנטים)... וזהו.

אני זוחלת למיטה בסביבות 22:30 או 11 עייפה מאוד.

אין ספק שמבחינת הנופים זהו אחד הימים המדהימים של הטרק (בקטע שבין ה- Elisabetta ל- Rifugio Maison Vieille) ולפני שאני נרדמת המחשבות שלי נודדות -; חלקן עוד נזכרות במראות הנפלאים שנצרבו בי היום וחלקן כבר תוהות לגבי מה שצפוי לי מחר...

הנוף למטה לעיירה Courmayeur מהדרך ל- Rif Bertone (חלק מיום מספר 5)

 
בפרק הבא: היום החמישי למסע
 ענבר (IO).