"...11:40 אני יושבת כמה מטרים מעל Col du Torrent. הגעתי לכאן לפני שעה בדיוק -; ואני עדיין כאן! -; המקום מדהים..."
שבת, ה- 10 לספטמבר.
בוקר שבת.
אני אוכלת ארוחת בוקר מוקדם, לבדי, ב- Café-Restaurant L'Ecureuil -; האכסניה שלי ב- La Sage. ארוחה בשרות עצמי. רק עוד שני אורחים לנו כאן הלילה, דוברי צרפתית ולא ממש יכולנו לתקשר (כרגע הם בכל מקרה עדיין ישנים).
בסביבות 7:15 אני עוזבת את האכסניה. פונה למלון Hotel de la Sage -; המלון של Team Alaska, כדי לעדכן אותם שלא אגיע הערב לבקתה -; Cabane du Moiry (קבענו אתמול שאני אצא מוקדם ואלך בנפרד אבל אפגוש אותם שם).
שני מעברי הרים, מחברים בין Val d'Herens, העמק שבו שוכנת La Sage, לבין Val de Moiry -; העמק הבא במסע.
- הדרך הראשית של ה- Walker's Haute Route עוברת ב- Col du Tsate (גובה 2868מ') שממזרח ל- La Sage -; יום שמסתיים בבקתת ההרים Cabane du Moiry. הדרך יפה מאוד ושמה של הבקתה יצא לה למרחוק -; בראש ובראשונה בגלל מיקומה. היא יושבת, על מדרון סלעי ממש ממול לקרחון de Moiry המהמם, בקצה הדרומי של העמק.
- האלטרנטיבה למסלול המקובל, פונה לצפון-מזרח וחוצה את הרכס האדיר המפריד בין העמקים, דרך מעבר ההרים הגבוה -; Col de Torrent (גובה 2919מ'). הדרך נחשבת ליפיפייה לא פחות והיא מסתיימת, בצידו הצפון-מזרחי של Lac de Moiry, ב- Chalet du Barrage -; אכסניה הממוקמת ממש מעל לסכר -; Barrage du Moiry.
ההעדפה הראשונה שלי (והתכנון המקורי) הייתה ללון ב- Cabane de Moiry הכ"כ מומלצת. אבל מאחר ונתבשרתי כי הבקתה מלאה, אני מחליטה לבחור במסלול האלטרנטיבי (עוד אופציה אפשרית היא ללכת בדרך הראשונה, ולהמשיך עוד כשעתיים ללינה בבקתה השנייה -; יום מעט ארוך אבל בהחלט אפשרי).
אני נפרדת מ- Team Alaska, מקבלת מהם את שם המלון שלהם ב- Zinal ומבטיחה לפגוש אותם שם, בעוד יומיים...
ובערך ב- 7:40, אני כבר עושה את דרכי צפונה, לאורך הכביש היוצא מ- La Sage ומוביל לעיירה הסמוכה -; Villa.
המסלול הבוקר כולו בעלייה -; לא מאוד תלולה אבל "עיקשת". בשעה הראשונה בערך, אני עוד הולכת בצל -; אח"כ בשמש הקופחת. תודות לגובה אמנם לא ממש חם, אבל השמש שורפת ומסנוורת.
הנופים יפים מאוד ממש מההתחלה -; ראשית, אלו בעיקר ההרים ממערב, מהצד השני של עמק Val d'Herens. אבל ככל שאני עולה, הפנוראמה הולכת ומתרחבת, לעוד ועוד הכיוונים -; העמק, על עיירותיו הקטנות ושדות המרעה המפוזרים בו, פרוס למטה וכולו מוקף הרים -; הנוף פתוח עכשיו הרחק גם לדרום-מערב ואפשר לראות עד להרים שמעל Arolla.
בערך אחרי שעתיים, אני עוצרת למנוחה קצרה בצילו של סלע ענק. אני יושבת לי ככה, לבד, נהנית מאוד מהשלווה. השביל כאן חוצה מאין אחו אלפיני גבוה, פסטוראלי, צהבהב, מנוקד אגמים זעירים...
אחרי האחו -; הקטע ה(כמעט) שטוח היחיד במסע היום, השביל מתחיל לטפס בשיפוע חד קצת יותר. הצמחייה מתמעטת ואני יודעת שאני כבר קרובה ל- col.
עוד ועוד חודי הרים, לבנבנים, מעותרי קרחונים מגיחים מכל עבר (במיוחד מדרום-מזרח) - נוף עתיר פסגות של הרי האלפים במיטבם.
הנוף המרהיב, ותחושת ההישג שמפעפעת בי בעוצמה, מרגשים אותי כ"כ, שאת הצעדים האחרונים שלי למעלה, אני מתעדת בסרטון וידיאו נלהב ומלא נשיפות:
"... צעדים אחרונים ל...[שאיפה, נשיפה]Col du Torrent... אאא... השעה 10:43 [שאיפה, נשיפה]... אאא... שלוש שעות אחרי שיצאתי לדרך [שאיפה, נשיפה]. גובה -; 2119 [לא נכון -; זה 2919!] ... [הרבה שאיפות ונשיפות] ... והינה -; אני שם... [שאיפות ונשיפות ממש חזקות] ... לגמרי, לגמרי לבד... [המצלמה מיטלטלת ואגמים כחולים מופיעים למטה מהצד השני של ה- col בעודי מתנשפת בכבדות...] בערך בקצה העולם... [נשימות כבדות... cut]".
כן, אולי קצת over דרמטי... בוודאי אמוציונאלי... אבל שיהיה ברור: זה מעבר ההרים עם הנוף היפה ביותר בכל הטרק!!!
מי שעוקב אחרי "הרפתקאותיי" בוודאי כבר שם לב שאני די מתקשה לשבת במקום... ב- Col du Torrent עצרתי למשך כשעה. ישבתי, בהיתי, כתבתי, התבוננתי במפה, צילמתי, הצטלמתי, שוחחתי עם מספר מטיילים שהופיעו בהדרגה (הראשונים שאני רואה היום -; השביל לכאן היה שומם לגמרי), שתיתי, אכלתי, קיפצתי על הסלעים מסביב, החלפתי את הצל (שם היה לי קר) בשמש (שם היה לי חם) ובחזרה... ובעיקר -; לא רציתי לעזוב.
בסופו של דבר אני מחליטה לצאת למסלול צד קטן -; לכיוון הפסגה של Sasseneire (בשיא -; 3250מ'). השביל תלול, לא מאוד יציב להליכה (טוואי השטח בנוי מאבנים קטנטנות, חופשיות) וחשוף מאוד. אבל המראות -; שווים את המאמץ!
אני מטפסת בשביל הצדדי כ- 20 דקות, לגובה של כ- 3000מ', לפני שאני מחליטה לעצור שם ולשוב על עקבותיי -; אני בטוחה ששווה להגיע עד למעלה -; לפסגה, אבל פאוץ' המים שלי כבר כמעט ריק. אני חוזרת ל- Col du Torrent, מתעכבת לעוד כמה דקות, ומתחילה לרדת -; מזרחה.
בדרך לעמק המסלול ממשיך להיות נפלא.
מדרום-מזרח ההרים גבוהים, מכוסי השלג וביניהם נשפך לו, דומיננטי ומושך תשומת לב, Glacier de Moiry האדיר.
למטה מתחתי - ממזרח, Lac des Autannes הקטן, שוכב לו באחו אלפיני גבוה. והלאה למטה, בתחתית עמק ה- Moiry -; אגם גדול, קרחוני, תחום מצפון ע"י סכר -; Lac de Moiry -; בצבעי אפור-כחול חלבי, מהפנט.
ממזרח, בצידו השני של עמק ה- Moiry, הרכס החום-ירוק שבו Col de Sorebois -; מעבר ההרים שלי למחר -; בדרך ל- Zinal.
וממערב -; מאחורי -; מעבר ההרים Col du Torrent והרכס אותו זה עתה חציתי.
ההליכה (קלה, בשביל נוח וברור, בירידה מתונה למדי) בשעה וחצי הבאות היא חגיגה -; לעין, לנפש, ללב...
קצת לפני 2 בצהרים, אני חוצה את Lac du Moiry, בקצהו הצפוני, ממערב למזרח -; בהליכה על גבי הסכר. וכעבור זמן לא רב אני מגיעה ליעד - Chalet du Barrage, האכסניה שלי לערב הזה (מקום מוצלח מאוד, הבקתה ממוקמת כ-20מ' גובה מעל הסכר).
לרגע אני משתעשעת במחשבה להמשיך ללכת -; עוד כמה שעות, עד לתחנת הרכבל ב- Sorbeois (מעל Zinal) שם יש אכסניה. אבל השמש החזקה, יחד עם חוסר רצון להיפרד מהמקום הקסום אליו הגעתי משכנעים אותי לעצור להיום.
ב- 15:20, אני יושבת בסלון המשותף באכסניה, כבר אחרי התארגנות בחדר, מקלחת וכביסה. בחוץ, הבגדים שלי מתייבשים בשמש הקופחת ומכל החלונות נשקף אלי נוף נפלא.
אני אוכלת חטיף שוקולד של Milka וביומן שלי אני מנסה לסכם -; במילים -; יום שהוא בקלות אחד הנפלאים מבין 13 ימים של הליכה...
ליום ההליכה התשיעי
