אנחנו קמים לבוקר צלול במדבר. האוויר נקי כמו שהוא יכול להיות רק במקומות רחוקים ממרכזי ישוב גדולים. הזריחה מעל מטעי התמרים מרהיבה.
El-Bahariya הוא נווה מדבר הנמצא במרחק של כ -370 ק"מ מקהיר. זהו עמק סגלגל המשתרע מצפון-מזרח לדרום-מערב, אורכו 94 ק"מ, רוחבו המקסימלי 42 ק"מ ושטחו כ -2,000 קמ"ר. אוכלוסיית נווה המדבר מונה כ- 35,000 תושבים, כולם בדואים. זהו עמק מוקף הרים ויש בו למעלה מ-400 מעיינות, חלקם מעיינות חמים טבעיים עם (על פי המקומיים) אפקטים מרפאים. במלון שלנו נמצאת קבוצה של נשים מצריות שבאו לכאן רק כדי להתרחץ במעיינות המרפא של נווה המדבר. הכלכלה המקומית נשענת על חקלאות, כריית עפרות ברזל ותיירות. המוצרים החקלאיים העיקריים כאן הם גויאבות, מנגו, תמרים וזיתים.
בין האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר בבאחרייה נמצא עמק מומיות הזהב - כאן התגלה ב-1999 בית קברות עתיק מימי התקופה הרומית, עם אלפי קברים על שטח של כ -35 קמ"ר. עד כה חשפו כאן למעלה מ- 250 מומיות, חלקן כרוכות בכריכות הזהב מדהימות. חלק מהמומיות מוצגות כעת במוזיאון מומיות הזהב של באחרייה. אנחנו לא נוכל לבקר בעמק המומיות בגלל נוכחות משטרת התיירות במקום.
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו נפגשים עם הצוות המקומי - מדחאת, מוחמר ואימאד - ועולים לשני ג'יפים מדוגמים עם ציוד קמפינג בכמות מדהימה.
התחנה הראשונה שלנו הוא עיין בישמו, מעיין מים חמים בטמפרטורה של כ- 50 מעלות. עדיין בוקר, האוויר קריר, אז עולים אדים מבריכת המים שליד המעיין. המים החמים משמשים, מלבד לרחצה של נשים מצריות, להשקייה, ולדברי מדחאת משקים איתם כמעט הכל, מלבד מישמש.
ממשיכים ל”אגם המלח” שהוא אגם מים מלוחים במרכז נווה המדבר, המנקז את הנחלים הזורמים כאן. ההתאיידות העצומה כאן גורמת למים להיות מלוחים.
הר הפירמידה שליד אגם המלח מאפשר תצפית מרהיבה על מרחבי המדבר השוממים המתחילים ממש בקו החיצוני של נווה המדבר. אין כאן קצה קצהו של ציץ ירוק. יורד כאן גשם פעם בעשר שנים, אז מחוץ לתחום ההשפעה של נווה המדבר הכל שומם לחלוטין. אנחנו עולים לכתף ההר לתצפית עוצרת נשימה.
מכאן למדבר השחור. זה מדבר של סלעים געשיים שחורים על חולות לבנים. הקונטרסט מדהים. יש כאן תצורות סלע המזכירות את בריכת המשושים, רק בלי המים. מסביב פזורים מעגלים קונצנטריים מוזרים, שממש לא ברור איך נוצרו.
המדבר הזה שונה לחלוטין מכל מדבר שראינו, ואנחנו נוסעים דרכו ל"אל הייז", כפר בדואי קטן בקצה נווה המדבר. יש כאן מרכז הדרכה בנושא מים, אבל יותר חשוב, יש "בית תה" בדואי ואנחנו יושבים לתה בדואי חזק ונרגילה (רק הייסאם מעשן).
ממשיכים למדבר הלבן, שכשמו כן הוא – לבן. החול כאן ממש בוהק בלבן, ונפרש מאופק לאופק, ללא ציץ ירקרק. אנחנו דוהרים במרחבי המדבר ועולים ל"הר הקריסטל", שהוא בעצם גבעה קטנה מכוסה כולה קריסטלים של קווארץ ונוצצת באור השקיעה. מראה מרהיב. בכלל, המדבר הזה מרהיב. מרחבים עצומים מלאים כלום וחול.
ארוחת צהריים אנחנו אוכלים, בפעם האחרונה לימים הקרובים, במסעדה ביתית קטנה לא רחוק מהר הקריסטל. אוכל בדואי מעולה וקארקדה קר לקינוח. מי שלא מכיר קארקדה, זה חליטת היביסקוס ותבלינים שהמצרים מכינים בכל הזדמנות. אפשר לשתות אותו חם או קר, והוא מעולה בשתי הצורות.
אנחנו יוצאים ליומיים במדבר הלבן. אחרי קצת שיטוטים בין גבעות החול הלבנות, ותצורות הסלע המוזרות שכל אחד יכול לראות בהן מה שבא לו, אנחנו מוצאים נקודה מוגנת מרוח ומקימים מחנה. זאת אומרת, צוות הטיול מקים מחנה ואנחנו מטיילים בסביבה ועולים לחפש נקודת תצפית טובה על המדבר לאור השקיעה המרהיבה.
המחנה שלנו כולל אוהל 8 ענק, מעודפי הצבא הבריטי כנראה, וארבעה אוהלי שינה זוגיים. הצוות פורש לנו שולחן פירות ומתוקים כדי שלא נהיה רעבים עד שיכינו את ארוחת הערב. אנחנו בסוף העולם, אין נפש חיה במרחק ק"מ רבים, והשקט מוחלט. רק קולות הזרדים המתפצחים במדורה מפריעים אותו מפעם לפעם.
אחרי ארוחת הערב המדהימה, הכוללת עוף במדורה, מרק עדשים, תבשיל אורז וסלטים, מגיע תור החלק האומנותי. החבר'ה עורכים עבורנו מופע דרבוקות וחלילים תחת שמיים עם מיליוני כוכבים וירח כמעט מלא.
סיום מושלם ליום מושלם במדבר המערבי.
