מסע פייר פלאנט וחברים לאתיופיה - פברואר 2015 - פרק שישי
יום שלישי – 10/2/2015 – אנחנו מתעוררים לעוד בוקר יפהפה בג'ינקה. מזג האוויר מושלם. שושן הבריאה, אבל אבשל חולה. אנחנו ממליצים על טיפול פראמין. וקל-בטן. לכולם זה עזר, נקווה שגם לו. אין חשמל הבוקר, אז גם אין מים חמים (זוכרים?), אז דווקא אבשל, שדחה את המקלחת לרגע האחרון, שוב מתקלח במים קרים. יוצאים לארוחת בוקר וקפה אחרון אצל טמניוש. היום חוזרים צפונה, אבל לא לפני שאנחנו מבקרים ב"חנות מזכרות" מקומית, שזה בעצם עוד אחד מחבריו הרבים של אנדי שמייצר עבודות עץ ומתכת אופייניות לאזור. אנחנו ממלאים את שאריות המקום בכלי הרכב במסכות, פסלים, חרבות וכלי עבודה, ויוצאים לבקר שוב בכפר ה"ארי" מאתמול. זוכרים? לא ראינו איך פועלת המזקקה. אז היום כן ראינו. כד גדול עם נוזל שמנוני מתבשל על גחלים. האדים נתפסים בכלי עשוי דלעת, מתקררים ומטפטפים אט אט לתוך כד חרס גדול. האיטום של כל המערכת המורכבת הזאת נעשה עם........ כן, חרא של פרות. זה קצת מפחית את ההנאה, אבל אנחנו בכל זאת שותים ארקה ממש ממש חזקה עם המקומיים, ששמחתם נראית לנו קצת אחרת אחרי שהבנו איך אוטמים את המזקקה.....
ממשיכים לנפחיה, שגם אותה פספסנו אתמול כי הנפח לא היה בבית. אז גם היום הוא לא בבית, אבל כמה ילדים מקומיים מדליקים עבורנו את הפחמים ומראים לנו איך פועלת הנפחייה. ממש כמו בימי התנ"ך – ילד אחד מפעיל את המפוח בעזרת שק עשוי עור של עז, והשני מלהיט את הברזל באש ודופק עליו עם פטיש. לא יצא להם סכין כי הם רק ילדים, והנפח לא בבית, אבל לפחות הבנו את הרעיון.
בדרך חזרה לארבמינץ' אנחנו עוצרים לארוחת בוקר קלה במלון החביב עלינו, מלון זרסי בקיי אפר. גם הפעם אנחנו קונים מזכרות, שלא ברור איך נכניס אותן למכוניות.....והפעם דווקא שושן מגלה צדדים אפלים ושוברת את השוק. המוכרים בקיי אפר ידברו עוד שנים על הלבנה שקנתה מהם חצי מהסחורה במחירי ריצפה.....
אבשל מפתח חום קל, כנראה שהפראמין והקל-בטן לא עובדים על כל בעיות העיכול. אנחנו עוצרים לביקור אצל שבט ה"קונסו", זוכרים? זה השבט שחלפנו דרכו בדרך דרומה. קונסו הוא שבט בינוני עם כ-50,000 אנשים. הם ידועים בעיקר בשל שיטת חקלאות הטרסות העתיקה שעדיין משמשת אותם לעיבוד הגבעות באזור. שיטה זו מאפשרת להם לשמר את הקרקע העליונה והפורייה גם בתקופות גשומות בהן היא נוטה להיסחף לעמקים. בטרסות הם מגדלים בעיקר דגן (חיטה, תירס, שעורה) אבל גם שעועית, אפונה, ירקות שורש, ועוד. אנשי קונסו גם מגדלים דבורים בכוורות מסורתיות, בעיקר כדי להכין יין דבש.
אנחנו נכנסים לכפר בשעת אחר צהריים מוקדמת. רוב הכפר יושב מתחת לעץ שיטה ענק ושותה בירה או יין מדלעות גדולות. אנחנו עושים סיבוב כדי לראות את בקתות קש האופייניות. הן הרבה יותר מסודרות מהבקתות של ה"מורסי" וה"האמר". אבל עיקר הזמן שלנו איתם סובב סביב חלוקת ממתקים לילדים, וגם קצת להורים...
אנחנו נוסעים בדרך הנוף לארבמינץ' ונהנים מהנוף המדהים של הגבעות המעובדות, העצים הפרחים, הציפורים, בקיצור – כיף גדול. בשיא הדרך, ממש לפני תחילת הירידות לארבמינץ', אנחנו עוצרים לצלם את הנוף. כל המקומיים שעוברים בדרך (מאיפה לאן זו ממש תעלומה, אבל כולם הולכים) מבקשים להצטלם איתנו והשמחה גדולה.
בחזרה בארבמינץ', אנחנו יושבים לארוחת ערב אצל מאמה אנדי. הפעם היא הכינה לנו מאכל עוף מסורתי, כמו שהבטיחה לפני שיצאנו. לדעתי היא רדפה אחרי התרנגולת מאז שיצאנו, כי זאת חתיכת תרנגולת קשוחה.... אבל אין ברירה, לועסים ועושים קולות של טעים. לא נעים.... אחרי הארוחה אנחנו חוזרים למלון למבדינה. גם הלילה לא ישנים הרבה כי חם והיתושים חוגגים.
לילה מארבמינץ'
