השקמה בשש בבוקר, כמיטב מסורת הזקנים, קפה ומאפה אצל יעל, תודות וחיבוקים וקדימה לדרך. עוד נצליח לסחוב את אחותי ליום הליכה בשביל ישראל, אבל לא היום.
את היום אנחנו מתחילים ליד מרכז השטח אלון הגליל, חנות אופניים ומרכז מידע אזורי של קק"ל. מקום טוב להשאיר את הרכב, למלא מים ומי שרוצה יכול גם ללון כאן על הדשא ולהשתמש בשירותים ובמקלחות. אנחנו צועדים ביער אורנים יפהפה, עם מרבדי פרחים וירק. קרני השמש מסתננות מבעד לענפי העצים ונותנות ליער מראה אפלולי. איפה עמי ותמי?
הדרך יורדת לכיוון אחד היובלים של נחל ציפורי. אנחנו יורדים איתה, חוצים את הנחל ועולים על הרכס ממנו נשקף נוף מדהים של הרי הגליל.
אנחנו ממשיכים בתוך יער האורנים עד לכניסה לכפר כעביה, חלק מ"כעביה-טבאש-חג'אג'רה", שהיא מועצה מקומית ערבית מוסלמית שנקראת על שם שלוש המשפחות הגדולות המתגוררות בה. שביל ישראל עובר ממש בתוך הכפר כעביה. הבתים כאן מפוארים והרחובות מטופחים. זה נראה כפר אמיד עד עשיר. אנחנו עוצרים במינימרקט אבו אלסבע, קונים פיתות טריות ולבנה, ויושבים לאכול ארוחת בוקר. נחמדים, אבו אלסבע, הם דואגים שיהיה לנו כל מה שצריך לארוחת בוקר - "איך תאכלו את הלבנה בלי פיתות?", מביאים לנו סכום וכוסות חד פעמיות, ואפילו מאפשרים לנו להשתמש בשירותים הנקיים שלהם. מומלץ.
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו ממשיכים עם סימון השביל, בין שכונות הכפר המטופחות, עד נקודת היציאה ממנו. כאן אנחנו עוקבים אחרי סימון השביל שממשיך במגמת ירידה, עד ל”עין יבקע” - מעיין איתן בנחל ציפורי. יש כאן בריכה בנויה מהתקופה הרומית שנבנתה כדי לאסוף את המים לטובת מפעל השקיה שהיה כאן באותה תקופה. זו בריכה צלולה שאם מישהו ישקיע בה קצת תחזוקה יהיא תהיה אתר מדהים. כיום היא קצת מוזנחת, אבל בכל זאת שווה ביקור. בקיץ אפשר לשכשך בה, אבל עכשיו קר מידי.
נחל ציפורי (שוב תודה לויקיפדיה) זורם לאורך כ-32 ק"מ, יובליו מתחילים באזור נצרת, והוא נשפך לנחל קישון. הנחל הוא איתן, ובמשך כל השנה זורמים בו מים שמקורם במעיינות הרבים הנובעים לאורכו. לאורך הנחל ממוקמים ישובים רבים וטחנות קמח מהתקופה העות'מאנית, שאחת מהן נבקר היום. אנחנו מנסים ללכת בשביל שעובר ממש ליד הנחל, ולא עם סימון השביל שהולך על גבול היער שמעליו, אבל נאלצים לוותר, כי הנחל עולה על גדותיו והדרך מוצפת. אנחנו עולים לשביל העליון דרך פרדס רימונים, וצועדים מעל חלקות הגידול האורגניות של מושב הרדוף הפרושות לאורך הנחל.
עוד כמה קילומטרים לאורך נחל ציפורי השוצף, כן, שוצף, ממש אירופה, ואנחנו מגיעים לטחנת הנזירים. זוהי טחנת קמח שנבנתה במאה ה-19, בתקופה העות'מאנית, ופעלה במקום עד 1920 בחסות המנזר הכרמליתי מהכנסייה הקתולית ברומא, שהיא בעליה של הטחנה גם היום. שמענו שיש תוכנית לשקם את הטחנה ולהפוך אותה למרכז מידע שיהיו בו גם מסעדה, חנות אופניים וחניון לילה למטיילי שביל ישראל. עד אז, המקום נטוש והעזובה שולטת.
מהטחנה יוצאת "טיילת נחל ציפורי", שביל בטון עם ספסלים ועצים לצידו, שאפשר ללכת לאורכו עד מתחת לכפר ראס עלי, כפר ערבי שנוסד ב-1927 ומונה כאלף תושבים, רובם מוסלמים. שם אנחנו מצטרפים חזרה לשביל ישראל, פונים שמאלה בכביש וממשיכים לאורכו כמה מאות מטרים. בדרך אנחנו פוגשים בתושב שפרעם שהגיע לכאן להתבונן בנוף וליהנות ממזג האוויר הנפלא. הוא מספר לנו שמשפחתו אמנם משפרעם, אבל יש להם אדמות כאן, באזור הכפר ראס עלי.
אנחנו ממשיכים עד הירידה מהכביש לסימון שביל ישראל, ומשם עוד כשני ק"מ עד פיצול שבילים ממנו יוצא שביל אדום העולה לישוב נופית שמעלינו. נופית הוא ישוב קהילתי-כפרי שנוסד בשנת 1987 על ידי שמונה משפחות מחיפה. שני סבבי אכלוס הביאו את מספר התושבים המתגוררים בו כיום לכ-3,000.
הגשם שהובטח לנו בתחזית אכן הגיע, אבל רק אחר הצהריים, אחרי פריחת אירוס אחר הצהריים.... אנחנו לובשים מעילי גשם וממשיכים לעקוב אחרי סימון השביל, שגם כאן הוא קצת קשה לאיתור עקב העשב הגבוה הצומח מסביב. לאחר כשלושה ק"מ מהפיצול אנחנו מגיעים לכביש 762 המוביל לאלונים ולבסמת טבעון. הקטע הזה של השביל מסתיים ביגור. אנחנו עושים חשבון זריז, ומחליטים לפצל את הקטע הבא, הכולל שתי עליות קשות בכרמל, ומסיימים את ההליכה כאן, אחרי 15 ק"מ, עליה של 346 מ' וירידה של 413 מ' (לפי הגרמין המשוכלל של עידו). ראיד, נהג המונית שעוצר לנו, הוא מבסמת טבעון, ישוב בדואי המונה כ- 7,500 תושבים, והוא מתמודד לתפקיד ראש המועצה. כיף לשמוע אותו מדבר על החיים ב"ישראל שלנו, המקום הכי טוב בעולם". בהצלחה בבחירות, ראיד.
בדרך הביתה אנחנו עוצרים לניגוב זריז ב"חומוס אליהו" ביוקנעם. חומוס מעולה במחיר סביר, עם אפשרות למנה קטנה (שהיא בעצם די גדולה) ומנה גדולה (שזו אותה מנה כמו הקטנה, אבל עם מילוי חופשי. סיימתם, אתם יכולים למלא עוד ועוד). לא ברור מי מזמין מנה גדולה בחומוס אליהו, אנחנו את המנות הקטנות לא הצלחנו לסיים.
זהו להפעם. שלושה ימים ב"אירופה של הצפון" שסיימו את הפרק הגלילי של השביל.
