זקנים חסרי מנוח 2013 – איסלנד – מסע מים אל ים, חוצים את איסלנד מסלפוס להוסאוויק

היום אנחנו יוצאים למסע אתגרי בשבילי איסלנד. אנחנו מתכננים לחצות את כל האי מדרום לצפון בדרך שאמורה להיות קשה, אבל יפהפייה. הבוקר אפרפר והשמיים מטפטפים קלות, אבל למי אכפת? היום אנחנו בג'יפ... אנחנו אוכלים ארוחת בוקר מעולה במלון, עם הרינג כבוש מעשה ידי בעל הבית, ונפרדים מהאיסלנדים החביבים בהתנצלות על אירוע האזעקה מהלילה הקודם.



 נוסעים מזרחה על כביש מספר 1, ועולים על דרך 30 בדרכנו צפונה. המטרה היא להגיע לאסקיה, הר געש עם בריכה חמה בתוך הלוע. אחרי כשעה נסיעה אנחנו עולים על דרך 32, ומתפללים שהתיקון של יון (זוכרים, ההוא מלגרווטן) יחזיק מעמד, כי מכאן ועד סוף היום אין יותר כבישים.

הדרך הולכת והופכת שוממת ככל שאנחנו מעמיקים לתוך המישורים של מרכז האי. בעיירה האחרונה לפני שהאזור מוגדר רשמית סוף העולם יש גם תחנת דלק. רק שכרגע אין חשמל אז המשאבה לא עובדת. אנחנו עושים חישוב זהיר, ומחליטים שיהיה לנו מספיק דלק להגיע לתחנה הבאה בעוד כ- 300 ק"מ (אופטימיים ללא תקנה, כבר אמרתי?). דרך 32 הופכת לדרך 26 שהופכת לדרך F26 שזה כבר ממש שביל עפר (יש הרבה גרסאות ל- F הזאת, אבל אנחנו אהבנו את Fucking Road 26). מסביב נוף מדהים של בזלת ואפר וולקני, בלי צמח לרפואה, ממש כמו טיול על הירח.



 מפעם לפעם אנחנו חולפים ליד אגם, ומרחוק מציצים הקרחונים של Vatnajokull. סוריאליזם אמתי. פתאום, תחנות ייצור חשמל האמצעות רוח. אתם מכירים, המאווררים העצומים שתלויים בגובה ומסתובבים ברוח. חברה גרמנית החליטה לבחון את השפעת התחנות הללו על הצמחייה או החיות באזור, אז הם הקימו שני מאווררים ובוחנים את השפעתם על הסביבה. לדעתנו אין כאן סביבה, אבל הגרמנים כבר ימצאו איזה שועל ארקטי להגן עליו. בהמשך יש תחנת כח הידרואלקטרית. הזיזו אגם שלם ועכשיו הוא זורם דרך צינורות. הגשר שעבר על האגם עובר עכשיו על כלום. איפה היו הגרמנים, איפה?

אחרי כמה שעות נסיעה אנחנו מגיעים לבקתה קטנה שנמצאת בערך האמצע הדרך -; Nydalur. יש כאן שני פקחים וכמה אורחים, וקבוצת רוכבי אופנועים בריטיים שלוקחים קצת אוויר לפני שימשיכו לעשות אבק. אנחנו יוצאים לסיבוב קצר למתוח איברים, משוחחים עם הפקחים ומבינים שלאסקיה כבר לא נגיע. אחד הנהרות בדרך עלה בצורה מסוכנת, ואי אפשר לחצות אותו אלא בסופר-ג'יפ (זוכרים? מי שלא, שיחזור לפרק 2). כזכור, אנחנו כבר זקנים מידי מכדי לעשות שטויות, אז אנחנו מחליטים להמשיך על F26 צפונה להוסאוויק, ובמקום לוע הר געש לנסות לראות לוויתנים.

ממשיכים צפונה, חוצים כמה נחלים זורמים ומגיעים לפיצול של דרך F910 שנוסעת לאסקיה, היום היא תיסע בלעדינו. החלק הצפוני של F26 עובר ממש מתחת לקרחונים של ה- Vatnajokull והנוף מהמם.



 עוד שעתיים של עבודה קשה, זו דרך ממש לא קלה לנהיגה, אנחנו ב- Myri שהיא הנקודה הראשונה בציוויליזציה שבה אנו פוגשים. נסענו כמעט 300 ק"מ בלי לראות אף מקום ישוב, ואת מספר המכוניות שראינו אפשר לספור על אצבעות יד אחת, מקסימום שלוש. אנחנו עוצרים לקפה ומאפה בבית קפה קטן ליד מפל גדול (Godafoss -; מפל האלים), ומגיעים להוסאוויק לקראת ערב.

הוסאוויק היא עיירה קטנה עם נמל גדול. מהמקומות שאתם מתאהבים בהם ברגע שהגעתם. התאהבנו!! זה מקום ששווה להשקיע בו כמה ימים של שקט, ים ומנוחה. בביקור הבא.... אנחנו מוצאים חדר לארבעה בגסטהואס בשם המפתיע -; Husavik Guesthouse, ויוצאים לחפש ארוחת ערב.





 השעה בערך תשע, אבל אנחנו לא ממש רעבים, ועל המסעדה אליה שלחו אותנו יש שלט גדול "פתוח עד 22:00", אז אנחנו הולכים לחפש כרטיסים לשייט לוויתנים למחר. הוסאוויק היא בירת הלוויתנים של הצפון. יש כאן 5-6 חברות שמוציאות שייט לוויתנים, מהן 2 גדולות והשאר קטנות עד קטנטנות. מבין כל החברות אנחנו נופלים, ממש במקרה, על המשרד של - North Sailing-; אחת משתי החברות הגדולות. הרעיון של שייט ערב ירד מהפרק, פשוט כי השייט של שמונה בערב יוצא רק עד 10 באוגוסט, שימו לב. הבחורה שעובדת במשרד הכרטיסים עשתה עבודה מעולה, היא הייתה כל כך חמודה, כל כך קואופרטיבית וכל כך מלאת התלהבות שהיינו חייבים לקנות כרטיסים. מה גם, שהיא עשתה לנו הנחה ענקית. כרטיס של 70 יורו (להפלגה של 4 שעות) היא מכרה לנו ב- 52 יורו. אז יכולנו שלא לקנות? עכשיו, אחרי שבזבזנו מעל 200 יורו, אנחנו כבר בשלים לארוחת ערב. במסעדה שבה רצינו לאכול, כבר אין אוכל. נכון, פתוח עד 22:00, אבל למטה בקטן כתוב "המטבח נסגר ב- 21:00". לא עזרו תחנונינו, ויצאנו לחפש מסעדה עם מטבח שפתוח עד 22:00. מצאנו. ואפילו מסעדה מצוינת -; Salka -; שמלבד זה שהיא מסעדה של מקומיים, מעל לדלת שלה מתנוסס מגן דויד. אף אחד לא בדיוק יודע למה יש כאן מגן דויד, אין כאן יהודים, וגם אף פעם לא היו. ב- Salka גם למדנו שהאיסלנדים אוכלים פאפינים, אבל על זה כבר סיפרנו בפרק 2.

אחרי ארוחת ערב מעולה (דגים כמובן) וקצת מוסיקה ישראלית בחדר במלון, אנחנו הולכים לישון.

בפעם הבאה -; יאוו, הנה לוויתן !!!