לפרק הקודם
אנחנו מתעוררים הרבה לפני השמש ומגלים שחגית לא תוכל לצאת לחפש שימפנזים. לפני כמה ימים היא נעקצה ע"י משהו, עדיין יש דיון אם זה היה זבוב, יתוש או נמלה, והעקיצות, למרות נסיונות הטיפול השונים, נפוחות, חמות וכואבות. אני מתנדב להישאר איתה, לא נשאיר אותה לבד באמצע היער, אז עידו ומיכל יוצאים לחפש שימפמזים עם שני מדריכים וכ-10 ריינג'רים. זה לא פשוט, זאת צעידה של שעה ויותר ביער סבוך, עם מצ'טות וכאלה, בעליות וירידות ובחלקה הראשון בחושך. אבל בסוף הם הצליחו להגיע עד אזור השינה של להקת השימפנזים ולבלות איתם שעה עם שחר. גם כאן, זמן השהייה של התיירים עם השימפנזים מוגבל לשעה בדיוק. אחרי שעה והמון תמונות, למרות שהשימפנזים הם הקוף שהכי קשה לצלם, חוזרים למלון לארוחת בוקר.
כיף גדול!!!
מסתבר שעניין ארוחת הערב שלנו מאתמול (או חסרונה) לא עבר כאן בשקט. המקומיים לקחו קשה את זה שהלכנו לישון בלי ארוחת ערב. הם הקפיצו את השף מהמחנה השכן, הביאו מצרכים ועבדו כל הלילה להכין לנו סעודת בוקר – עוגת לימון, גלילות בצק מטוגנות, ממולאות בירקות, ועוד כל מיני פינוקים. העיקר שנצא מכאן שמחים. היה קשה לרצות אותם, אבל בסוף כולנו יצאנו מאושרים. אחרי שאנחנו נפרדים מצוות המחנה, אנחנו נוסעים לטיול תחת חופת היער לגשר התלוי, אחת האטרקציות הכי משווקות של דרום רואנדה. יש כאן מרכז מבקרים בלב היער שממנו יוצאים כמה מסלולים אפשריים. אנחנו בוחרים במסלול הלוך-חזור של בערך 3 ק״מ עם ירידה ועליה של 200 מ'. טיפ– למרות שזה נקרא מסלול הגשר התלוי, הגשר הוא חלק קטנטן מהמסלול, בערך 150 מ'.
הטיול ביער מדהים, אבל אם ציפיתם להליכה בין צמרות העצים, אז לא. אנחנו צועדים כחצי שעה (טוב, החצי הראשון זאת ירידה) בתוך יער גשם מדהים, עם צמחיה סבוכה, עצים בגובה עשרות מטרים, חיות (אנחנו ראינו קופים, אנטילופות וסנאים) ופרחים, עד לגשר שהוקם כאן ע״י חברה קנדית. יש כאן בעצם 3 גשרים – אחד שאורכו 45 מ', השני - 100 מ' ועוד אחד קטן, משהו כמו 20 מ'. הם תלויים ממש גבוה מעל הקניון ונותנים הרגשה של ריחוף מעל ליער. נותר רק לנסות להבין מי לכל הרוחות החליט להקים כאן את המונומנט הזה שפוגע בסביבה הרבה יותר מאשר הוא מועיל לה, ושאף רואנדזי לא יכול להרשות לעצמו לבקר בו. אפריקה.
הדרך חזרה קצת יותר מאתגרת, 200 מ' עליהף זוכרים? אבל אנחנו מתגברים גם עליה ויושבים לארוחת צהריים טעימה במזנון של מרכז המבקרים.
זהו. נגמר הטיול בדרום רואנדה, מחר חוזרים לקיגלי. אנחנו נוסעים לרוסיזי, עיירה קטנה על גבול קונגו, למלון מרינה ביי של רשת מאנטיס, אותה אנחנו כבר מכירים ואוהבים. אנחנו מגיעים בגשם שוטף. מי אמר שזאת העונה היבשה? אנחנו נפרדים מאמיל שהיה ממש מדהים. מחר בבוקר הוא צריך לקחת קבוצת מטיילים אחרת בקיגלי, אז הוא ינהג כל הלילה. כמו תמיד, מה שמבדיל בין טיול טוב לטיול מעולה, זה המדריך, ואמיל עשה לנו טיול מעולה.
ארוחת ערב משובחת ולישון. מחר טסים לקיגלי בטיסת הבוקר, אז צריך לקום מוקדם.
לילה טוב מרוסיזי
