את היום אנחנו פותחים באחד השווקים הכי שווים של פריז (טיפ) – Marche d'Aligre. זהו שילוב של שוק איכרים פתוח, שוק מכורה ושוק פשפשים, הכל במקום אחד - rue d'Aligre. אנחנו לוקחים אוטובוס מכיכר בסטי ויורדים עם כל ה"גברת עם סלים" בגרסה הצרפתית. אכן שוק שווה!!
גם החלק ה"איכרי" שלו, עם עשרות דוכני אוכל, פירות וירקות שרק מלראות אותם אתם נעשים רעבים, וגם החלק ה"פשפשי", עם עשרות דוכני יד שניה אמתיים. השוק פתוח כל יום מלבד יום שני, משבע בבוקר. החלק המקורה פתוח עד 7 בערב, דוכני הרחוב עד 12:30. אנחנו מעבירים שעה נעימה בשיטוט בין הדוכנים, התמקחות עם המוכרים ואפילו קצת קניות. ירדן הגיעה אחרי הכל.... השוק הזה מושך אליו פריזאים ותיירים, וממש שווה לבוא. אנחנו נהנינו מאוד. ליד השוק יש חנות יד שניה של רשת "גריסול" שפרושה בכל העיר. זו רשת יד שניה זולה, ואפשר למצוא בה בגדים ממש טובים במחירים של €3-7. טיפ – אם אתם בעניין של סקי, יש ב"גריסול" חליפות סקי מדהימות, חלקן ממש חדשות, במחירים מגוחכים. יצאנו ברכוש גדול.
בלי לבקר במגדל האייפל אי אפשר בעצם להגיד שהיינו בפריז. גם מי שראה אותו עשרות פעמים ועלה לראשו לפחות חמש (אני), נדהם כל פעם מחדש מהמבנה המכוער-יפהפה הזה, שהפך, ובצדק, לסמל של העיר.
324 מטר של קורות פלדה, המגדל נבנה בשנת 1889 והוא אחד האתרים המפורסמים ביותר בעולם. המגדל נקרא על שם המהנדס גוסטב אייפל שבנה אותו (וגם את פסל החירות שבוושינגטון). בנייתו לכבוד התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889 (100 שנים למהפכה) עוררה בזמנו התנגדות ציבורית כה עזה, עד שחשבו לפרקו. מספרים שהסופר גי דה מופאסאן נהג לאכול ארוחת-הצהריים במסעדה שבמגדל כל יום, כששאלו אותו למה, ענה "משום שזה המקום היחיד בפריז שממנו לא רואים את מגדל אייפל". כיום המגדל הוא סימן ההיכר של העיר ושל צרפת כולה ובין המבנים המוכרים בעולם. אנחנו לא עולים הפעם, יש גבול, אבל סובבים סביבו וסופגים את היופי והאווירה. טיפ למי שכן רוצה לעלות – המחיר עד קומה שניה (במעלית) הוא €11 ועד למעלה - €17. מי שרוצה לעלות ברגל - €7 ו-704 מדרגות. בואו מוקדם, התור יכול להיות מפחיד.
כבר אחר הצהריים, אז צריך למצוא משהו קטן לאכול. בטיול שלנו במארה (ע"ע היום השני) עברנו בשוק הילדים האדומים, אבל כמו שאתם בטח זוכרים, לא אכלנו במסעדת הקוסקוס הנמצאת שם כי זה היה סוף שבוע והתור היה עצום ואנחנו לא בעניין של תורים. היום אנחנו מגלים שבאמת אין תור, ואוכלים קוסקוס מעולה אצל איש מקסים שכשאמרנו לו שירדן לא אוכלת קוסברה, הוא התקשר לספקים שלו לשאול לגבי מוצרים שהוא לא היה בטוח לגביהם.
טיפ - Le Traiteur Marocain נמצאת בלב שוק הילדים האדומים ומגישה קוסקוס מעולה עם מגוון עצום של תוספות ושירות מקסים. ושוב אנחנו מתפצלים – הבנות לחרוש את הבוטיקים של רובע המארה ואני למנוחה קלה. חופש, לא? ארוחת ערב מאוחרת אנחנו אוכלים במסעדה מקומית קטנה ללא תואר או הדר, אבל עם אוכל צרפתי מעולה, ממש על כיכר בסטי.
לילה טוב מפריז. להתראות מחר – היום האחרון שלנו בפריז להפעם.
