אנחנו נפגשים בנתב"ג בשעת צהריים מוקדמת, כי תקופת החגים מתקרבת וכולם טסים, אז צריך להגיע מוקדם. טיסה קצרה (3:45) למינכן, ואנחנו ביפן. איך? אתם שואלים. הטיסה ממינכן לטוקיו היא ב-ANA, חברת התעופה היפנית, אז יפן מתחילה כאן, במטוס הדרימליינר המפנק (787-900). מצוות הדיילות החיכניות, שלא מפסיקות להציע אוכל, שתיה ומגבות, ועד הנוסעים, רובם יפנים, עם מסיכות פנים ונימוס יפני. אפילו הסרטון המוקרן לפני הטיסה, זה עם החגורה והמסיכות חמצן, מצליח לשעשע אותנו. יש בו כל מיני דמויות יפניות חביבות, שמדגימות איך לא עושים כל דבר. זו אמנם טיסה של למעלה מעשר שעות, אבל האוכל המוקפד, הסרטים וכדורי השינה שיעל סידרה לנו, מעבירים את הטיסה בקלות.
בטוקיו (נמל התעופה האנדה) אנחנו מעבירים את החפצים לטיסת הפנים ממש ביציאה מהטרמינל. זה ממש כיף שלא צריך לעבור לטרמינל של הטיסות המקומיות, אפשר לעשות את הצ'ק אין לטיסת הפנים כבר בטרמינל הבינלאומי, וזה אפילו ממש פשוט כי שש פקידות נחמדות מטפלות בארבעת המזוודות שלנו. אנחנו נוסעים ישר לטרמינל 2 לטיסה להירושימה, ובדרך מבקרים בשרותים. כן, יש כאן את כל הטיפול - מוזיקה ושטיפה ואפילו יבוש באוויר חם. חוויה!!! יעל כמעט החמיצה את הטיסה מרוב התענגות על הטיפול.
בדוכן של טויוטה בשדה התעופה של הירושימה מחכים יפני ויפנית רק לנו. הם מובילים אותנו למיניבוס ומסיעים אותנו לתחנת ההשכרה שנמצאת 5 דקות נסיעה מהטרמינל. כאן כבר מחכה צוות של 5 יפנים, שמעמיסים לנו (בקושי) את המזוודות לתוך תא המטען (לטויוטה פרימיו יש תא מטען ענק למזלנו) ותוך 15 דקות אנחנו נוסעים משם כשכל הצוות מנפנף לשלום ומשתחווה.
הדרך להירושימה אורכת כ-35 דקות, אנחנו נוסעים לאט כדי להתרגל לנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. המלון שלנו - 88house Hiroshima - נמצא מעט מחוץ לעיר, אז אנחנו עוצרים בקונביני הראשון שלנו (פרטים על משמעות הקונביני בתרבות היפנית יהיו בהמשך) וקונים כל מיני מאכלים יפניים לארוחת הערב.
אנחנו קצת מתברברים בדרך למלון, אבל בסוף מגיעים, וקנגו, בעל המקום, ממתין לנו בכניסה ומכוון אותנו לחנייה באמצע הכביש. זה כביש פרטי, הוא אומר לנו. 88house הוא לא מלון, זה בית קטן עם 3 חדרי טטאמי ומיטות פוטון. נקי, מרווח וממש נחמד. ארוחת ערב קצרה, מקלחות ולישון. אנחנו כבר 24 שעות בדרכים.
#יפן_2019_התחלנו
