היום מוקדש ל-Mont Saint Michel, האי עם המנזר, או המנזר עם האי. זה בעצם האתר היחיד בברטאן ששווה להגיע אליו אפילו אם באים רק בשבילו. יש לכאן טיולי יום מפריס- יוצאים מפריס בבוקר, מבקרים באי וחוזרים בערב. בדרך אנחנו עוצרים לביקור קצר ב- Dol-de-Bretagne, עיירה קטנה ושלווה עם כנסייה עתיקה וכמה בתים צבעוניים.
מכאן ישר למון סן מישל. מטורף לא מסביר את זה. כמו שאמרנו, זה לא אי עם מנזר, זה מנזר עם אי. מה שמייחד את מון סן מישל זאת העובדה שחצי יממה הוא אי, וחצי יממה - חצי אי. עד לבניית הגשר המוגבה שמחבר את האי ליבשה באופן קבוע, אפשר היה להגיע לאי רק בשפל, בזמן הגיאות זה היה רק עם סירה. כיום אפשר להגיע בכל שעה, מה שמקל קצת על תיכנון הביקור.
על פי האגדה, מון סן מישל התחיל בחלום, חלומו של מר אובר, הבישוף של העיר הסמוכה אבראנש. בשנת 708 לספירה, לפי האגדה, הופיע בחלומו של אובר לא אחר מאשר המלאך מיכאל, מפקד צבאות השמיים, וביקש ממנו לבנות לו מקדש על גבי הסלע הבודד שמול אבראנש. אובר, אדם זהיר, התעורר וחשב לעצמו שזה כנראה סתם חלום מוזר, או גרוע מכך, תחבולה של השטן. הוא התעלם. בלילה השני, חזר המלאך מיכאל, הפעם קצת יותר תקיף - "אובר, למה אתה לא מציית לי?". אבל הבישוף עדיין היסס. בלילה השלישי, המלאך מיכאל איבד את סבלנותו, ובכעסו לחץ בחוזקה את אצבעו על ראשו של הבישוף הישן. כשאובר התעורר בבוקר, כך על פי האגדה, הוא הרגיש כאב חד בראשו, וכשמישש את המקום, גילה לתדהמתו... חור. מכאן עד הקמת המנזר הראשון על האי הדרך היתה קצרה. אני מניח שגם אתם הייתם בונים מקדש במצבו של אובר. המקדש הראשון של אובר היה צנוע למדי, ורק 250 שנה מאוחר יותר הביא לכאן דוכס נורמנדי נזירים בנדיקטינים שהקימו את המנזר המוכר לנו היום.
עם פרוץ מלחמת מאה השנים בין אנגליה לצרפת (1337-1453), הפך המקום למבצר צבאי קריטי וסמל ההתנגדות הצרפתית. מון סן מישל הוא המקום היחיד בנורמנדי שמעולם לא נפל לידי האנגלים. עם החומות האדירות, מגדלי השמירה והשערים המבוצרים שהקיפו את הכפר הקטן שלמרגלות המנזר, ועם הגאות והשפל, שהטביעו צבאות בבוץ הטובעני, הפך המקום לאי מבודד ובלתי חדיר.
החנייה היא מחוץ לאי במגרשי חנייה יעודיים הנמצאים כ-35 דקות הליכה משער העיירה שעל האי. טיפ - שווה ללכת כי ככה האי נחשף לכם בהדרגה. יש גם אוטובוס שמחירו כלול במחיר החניה (22 אירו ליום), אבל התור לאוטובוס יכול לקחת הרבה יותר מההליכה, בטח בעונה.
בתוך העיירה שעל האי (גרים כאן אנשים) ממש צפוף. טיפ- אם אתם בעונה (יוני-אוגוסט) בואו מוקדם בבוקר (המקום פתוח 24/7, והמנזר עצמו נפתח ב-9:30), או ממש לקראת ערב (המנזר נסגר ב-18:00). רצוי לא בסופי שבוע. אנחנו היינו באמצע השבוע מחוץ לעונה ועדיין היה די עמוס בין החומות.
עיקר הביקור הוא סביב רחוב Grande Rue, בו נמצאים רוב האתרים המעניינים (בתים עתיקים, מוזיאונים, כנסיות וכמובן בתי קפה ומסעדות), והוא עולה גם למנזר. כניסה למנזר עולה 13 אירו מחוץ לעונה ו-16 אירו בעונה, טיפ- רצוי לרכוש כרטיסים באתר של המנזר, אחרת תעמדו די הרבה זמן בתור (ולא בטוח שיהיו כרטיסים).
אנחנו עולים לסיבוב קצת בטיילת החומות שמקיפה את האי ומאפשרת תצפית על כל סביבותיו. אבל (טיפ) השוס של הביקור במון סן מישל הוא סוד הידוע רק למעטים ועכשיו גם לכם. בשעות השפל ניתן לצאת לטיול הליכה במפרץ שמסביב למון סן מישל עם מדריך מקומי. נכון, 95% מהסיורים הם עם הדרכה בצרפתית, אבל זה ממש לא חשוב, מה שחשוב זו החוויה של הליכה (יחפים) בבוץ עד הברכיים מסביב למפרץ, שמאפשרת לכם זוויות ראיה (וצילום) לא שיגרתיות.
מומלץ בחום להצטרף לטיול של שעות סוף השפל, מה שמאפשר לכם לחוות את עוצמת הגיאות על בשרכם (טוב, על ברכיכם) לפני שאתם נמלטים חזרה ליבשה. זו חוויה מדהימה!!! טיפ- רצוי להזמין כרטיסים הרבה זמן מראש באתר. הקבוצות קטנות והן מתמלאות מהר.
את היום אנחנו מסיימים בארוחת ערב צרפתית משובחת במסעדה קטנה בשם Le Sillon de Bretagne שנמצאת העיירה קטנטנה בשם Tanis, כמה ק"מ ממון סן מישל. טיפ- זה לא שמישהו מכם באמת יגיע לכאן, זה ממש חור, אבל אני חייב לתת להם קרדיט כי זאת הייתה ארוחה מדהימה. מהמקום המעוצב בטוב טעם, דרך האוכל המדהים ועד השירות המקצועי, מסעדה צרפתית כהלכתה. מומלץ בחום !!!
לילה טוב מברטאן. מחר נוסעים לברסט.
