הבוקר אנחנו יורדים לצלילת הנייטרוקס הראשונה שלנו. אתר הצלילה נקרא “הקניון” והוא ממש מול החוף של מוש, בעומק של בין 22 ל- 32 מטר. צלילות עומק הן הצלילות היותר מורכבות. צריך לשים לב לכל פרט, גם כי אתם על סף שיכרון המעמקים, וגם כי עליה מבוקרת משלושים מטר לוקחת כמה דקות. אנחנו הולכים על תערובת 32% חמצן, שמאפשרת לנו 20 דקות בעומק 32 מטר. נראה. אני שתיין אוויר ידוע, ובצלילות עומק אני בדרך כלל שואב את 12 ליטר האוויר בצ'יק. נדיר שאנחנו נמצאים ב-32 מטר יותר מ-15 דקות. אולי הנייטרוקס ישפר את המצב.
אנחנו נכנסים למים ושוחים עד מעל לאתר. ניווט ימי, להבדיל מניווט ביבשה, מבוסס תמיד על חיתוכים. אנחנו שומרים על קו האזימוט שיצאנו איתו מהמועדון (שני עצי דקל גבוהים), ומעמיקים עד נקודת החיתוך עם האזימוט השני (מזח חיל-הים שמצפון). אנחנו יורדים באטיות ל-20 מטר ופונים מזרחה לתוך הקניון. תוך דקות ספורות אנחנו בעומק המקסימלי – 32 מטר. בצלילות עומק, למי מכם שאינו צולל, העולם משתנה. זה לא סתם “מתחת למים”, זה כבר ממש “עולם הדממה”.
שקט כאן. אין הרבה דגים ונדיר לפגוש צוללים אחרים. הצבעים הופכים להיות כחולים-ירוקים. הצללים אחרים. הכל אחר. אתם בעולם אחר ושונה ומרתק. אנחנו שוחים לנו בין קירות הקניון בעומק 30-32 מטר ונהנים מביקור בעולם אחר. לפתע אנחנו שומעים צילצול מתכתי, ולוקח לי כמה שניות להבין שמחשב הצלילה המשוכלל שלי (ותודה לאור שכיוון לי אותו לעבודה בתערובת נייטרוקס 32%) מודיע לנו שזמננו תם. ניצלנו את מלוא 20 הדקות המותרות בעומק הזה, ועכשיו צריך להתחיל לעלות. אז כן. הנייטרוקס ממש עזר, כי יש לנו עדיין מספיק אוויר במיכלים לצלילה איטית במגמת עליה לכיוון החוף. ב-4 מטר המחשב מודיע לנו שצריך לעשות חניית בטיחות של שלוש דקות, ורק אחריה הוא “מרשה” לנו לצאת מהמים. אחראי המחשב שלי. בסך הכל בילינו מתחת למים 45 דקות, מהם 20 דקות בעולם הדממה.
בחזרה במועדון פלמידה, אנחנו פוגשים את ירדן הצוללת המוסמכת!!! הבוקר היא ביצעה את הצלילה האחרונה במסגרת הקורס וקיבלת תעודת צולל. אנחנו מחליטים לצלול שלושתנו ביחד לאתר האוטניברסיטה. אתר נחמד שבו מבצעת האוניברסיטה העברית כל מיני נסיונות בשיקום שוניות וגידול אלמוגים. האתר נמצא בדרום החוף, ליד המעבר לטאבה. מעמיסים ציוד על הרכב, כן, הונדה ג'ז יכולה לקחת שלושה צוללים עם ציוד מלא, אבל זה המקסימום שלה, ויוצאים לדרך אחרי מנוחה קלה וקפה בחוף של מוש.
הצלילה באתר האוניברסיטה פשוטה מאוד – נכנסים למים ומעמיקים ל-15 מטר, פונים צפונה ושומרים על קו גובה עד לאתר האוניברסיטה, ממשיכים עד שמגיעים למגבלת האוויר (100 אטמ'), עולים מערבה ל-6 מטר, פונים דרומה וממשיכים ב-6 מטר עד נקודת היציאה. פשוט לא?
אז זהו, שלא לגמרי. נאמר כבר עכשיו, כולנו בסדר, אף אחד לא טבע, ואף אחת לא הלכה לאיבוד. אבל נתחיל בהתחלה. עולים על ציוד ונכנסים למים. ירדן מאושרת, זו הצלילה הראשונה שלה מחוץ למסגרת הקורס. כיוון שאנחנו שלושה, אנחנו מחלקים אחריויות – מי אחראי למי ומתי, ורק אז יורדים ל-15 מטר. הצלילה עוברת בנעימים. המים צלולים ויש ראות נפלאה של אחרי הצהריים. מסביב דגים ואלמוגים וכיף גדול.
אנחנו מגיעים לאוניברסיטה – משטחים שנראים כמו מיטות ברזל, ועליהם כל מיני מתקנים שבעזרתם החוקרים מנסים להאיץ את קצב הגדילה של האלמוגים. יש שם בעיקר אלמוגים רכים, לקשים לוקח יותר זמן להיווצר. מעל ה”מיטה” השניה, אנחנו עוצרים לבדוק שכולם בסדר, ירדן ואני מחליפים סימנים ומגלים שחגית נעלמה. לפני שניה היא היתה ממש לידנו, ועכשיו היא לא. פאניקה!!!! סתם. ממש לא. בשביל זה נכתבה התרגולת “אבד בן הזוג”. ירדן מכירה אותה מהקורס ומסמנת לי בוא נעלה למעלה. אני מכיר את חגית ומסמן – רגע, בואי נסתכל מסביב. רק לאחר שאנחנו בטוחים שחגית לא בסביבה אנחנו מסמנים עלייה, ועולים באופן מבוקר לפני המים. כמובן שחגית כאן. תקלה בציוד גרמה לה לעלות לפני המים. אנחנו פותרים את הבעיה וחוזרים לצלול. השעון שלי אפילו לא מתייחס לזה כהפסקה, וממשיך למדוד את זמן הצלילה. אנחנו מסיימים את הביקור באוניברסיטה ואומרים שלום לזוג צוללים-חוקרים שבאו לעבוד כאן. יש להם סל פלסטיק, כזה של פעם, עם ציוד וכלי עבודה.
אנחנו על גבול האוויר שקבענו לעצמנו, אז עולים לכיוון 6 מטר ומתחילים לחזור. גם כאן יש “מיטות” של האוניברסיטה והמון סלעים ודגים. בדרך חזרה ירדן עוצרת אותנו בתנועות ידיים נמרצות. לפי הסימונים שלה אנחנו מתקרבים לסלע שטוח שמתחתיו מחבטן סנפירים!!!
אחד הדגים היפים בים סוף לטעמי. המחבטן – Bluespotted ribbontail ray – הוא דג שטוח עם זנב ארוך ונקודות כחולות על הגב, שמתחפר בחול כדי לארוב לטרף – כל מיני רכיכות וסרטנים קטנים. בקצה זנבו יש כמה קוצים חדים שמשמשים אותו ככלי נשק בעת סכנה. הקוצים אינם מכילים ארס אבל היתקלות איתם יכולה להיות מאד כואבת. אנחנו סובבים סביב המחבטן במרחב בטוח ונהנים מהתנועה הנעימה שלו. הוא מרחף ממש כמו איזו דמות מסרט מדע בדיוני.
זהו, נגמר הזמן וצריך לצאת. אנחנו נפרדים בעצב מהדגים, האלמוגים, המים הצלולים ושפע הצבעים, וחוזרים למועדון להחזיר ציוד. אנחנו עולים היום צפונה.
לפני המסע צפונה אנחנו עוצרים לאכול ב”ברבי'ס” – מסעדת ההמבורגרים הכי מדוברת באילת. אכן, יש סיבה. אולי לא תמצאו בברבי'ס אוכל גורמה, אבל אוכל טעים, מנות יפות, שירות טוב ומחירים סבירים, הופכים את ברבי'ס לדיינר מצויין. אכלנו המבורגרים וכולם היו מצויינים.
היה סופ”ש מדהים!!
4 צלילות נהדרות – קורס נייטרוקס – אוכל גורמה – ים צלול – מזג אוויר נפלא וחברה מעולה.
נחזור בקרוב מאוד!!!
