כרגיל אצל הזקנים, קבלת ההחלטות היא החלק המעניין. מיכלי שולחת וואטסאפ לקבוצה (זקנים חסרי מנוח כמובן) ואומרת: "אתם באים להתחיל את שביל ישראל ביום שישי?" וכשמיכלי אומרת יום שישי, אז שיהיה ברור, מדובר על היום השישי הבא עלינו לטובה. זה משאיר לנו ארבעה ימים לקבל החלטה (חיובית) להתכונן נפשית ולהכין את הלוגיסטיקה. רק כדי שלא תקבלו רושם מוטעה, אנחנו מדברים על שביל ישראל כבר כמה שנים, מאז ששרדנו את האנפורנה (ע"ע זקנים חסרי מנוח 2012), או אפילו לפני. אבל זה תמיד – "פעם... יום אחד... כשיהיה זמן....." ופתאום זה בעוד ארבעה ימים. קבלת החלטות מעניינת, כבר אמרתי? אז כמובן שההחלטה הייתה חיובית (אחרת לא היינו כאן ביחד) ההכנה הנפשית בעיצומה, והלוגיסטיקה באחריות עידו. מה שאומר שיוצאים ביום שישי בחמש לפנות שחר, שומטים את הרכב בתל חי ונוסעים במונית לתל דן. משם יוצאים לדרך (אני לא מאמין שאני כותב את זה) לכבוש את שביל ישראל, או לפחות את הקטע הראשון מתל דן ועד תל חי.
הכוונה (על הדרך לגיהינום שרצופה כוונות טובות כבר דיברנו?) היא לעשות את המסלול כמו שהזקנים אוהבים – לאט, אבל ביסודיות. ייקח כמה שייקח, זמן לא חסר לנו. נתחיל בימים בודדים, אחר כך נעבור לזוגות או שלשות ובסוף, מי יודע? נדבר על הסוף כשנתקרב לשם בבוא היום. לפי החישוב שלי (ואני די טוב במספרים) זה הולך לקחת 4 שנים לפחות (!) אז קחו אוויר, אנחנו הולכים לבלות ביחד איזה תקופה.
כמו שאתם (שקראתם את הפוסטים הקודמים מנפאל ואיסלנד, ומי שלא אז שיקרא) כבר יודעים, אני לא הולך לספר לכם מה ראינו. את זה תמצאו במדריכי טיולים, או שתבואו בעצמכם (כן, למה בעצם שלא תבואו בעצמכם?). אז מי שבא לכאן בשביל מדריך טיולים, זה לא המקום. להתראות.
אתם שנשארתם, תקראו כאן חוויות, סיפורים, בדיחות, ובעיקר איך 4 זקנים בני 50+ מתמודדים עם השביל. מה היה קל, מה היה קשה, איפה נשברנו ומה (אם בכלל) גרם לנו להמשיך. אם מפעם לפעם תתפלח תמונה, תסלחו לי, אני נוטה לסנטימנטליות לפעמים, אבל זה עובר.
אז ללא הקדמות נוספות – חברות וחברים - ברוכים הבאים ל"זקנים 2014"!!!!!
