מתחילים לאט גם היום, אנחנו בחופש אחרי הכל. יום ראשון היום, אז בכל מקרה הכל כאן קורה לאט. היום מוקדש לסן מאלו, עיירה ימי ביינימית מקסימה.
סן-מאלו היא עיירת נמל מבוצרת היושבת על שפך הנהר ראנס. כיום היא מחוברת ליבשה במספר דרכי גישה מוגבהות, אך בימי הביניים היא היתה אי שניתן להגיע אליו יבשתית רק בשעות השפל. האזור שבו מצויה העייר ההיה מיושב עוד בתקופת הקלטים, ובימי הרומאים היה כאן מבצר ששלט על שפך הנהר ראנס. במהלך השנים היו כאן ישובים שונים עד שהתייצב כאן ישוב בשם סן מאלו במאה ה-15. במאות ה-16 וה-17 פעלו מכאן שודדי הים ברשיון ה"קורסיירים", שגבו מס מספינות בריטיות שעברו בתעלה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נשלטה סן-מלו על ידי הגרמנים. בקרבות שלאחר הפלישה לנורמנדי שימשה סן-מלו נקודת מפתח בהתקדמות הכוחות האמריקאיים אל תוככי צרפת. הקרבות העזים שניהלו מגיני העיר הגרמנים, והשימוש שעשו האמריקאים בפצצות תבערה להכנעתם, גרמו להרס של כ-80% מהמבנים בעיר העתיקה. העיר נבנתה מחדש בתהליך שנמשך עד שנות ה-70. כיום משמשת העיר מרכז תיירותי, וכן נמל מסחרי ומרכז לדיג ולספנות (תודה לאתר התיירות של סן-מאלו). אנחנו כאן גם כי העיירה היא אתר התרחשותו של ספרו של אנתוני דואר "כל האור שאיננו רואים" שעשה עלינו רושם רב. תקראו, תבינו.
העיר העתיקה המוקפת חומה (La Ville Intra-Muros) היא החלק המעניין של סן-מאלו. אנחנו מבלים כאן חצי יום בשיטוט ברחובות הקטנים, טיול על טיילת החומות, וביקור בקתדרלת ססנט וינסנט - משנת 1146, שיש בה היום מיסה ואנחנו מגיעים בדיוק בזמן לחלוקת לחם הקודש לקול נגינת העוגב (על הלחם ויתרנו, היה תור ממש ארוך, אבל נגינת עוגב בכנסייה זו חוויה מרשימה).
את טירת סן-מלו - שנבנתה במאות ה-15 וה-16, אנחנו מקיפים מבחוץ, אבל היא נראית שווה ביקור למי שאוהב מבצרים. אנחנו צופים על המבצר הלאומי (Fort National), נקודה מבוצרת המצויה על מעין חצי אי הבולט מצפון לעיר העתיקה של סן-מלו, ועל ה-Grand Bé וה-Petit Bé, שני איים הנמצאים במרחק של כ-200 מטרים מצפון מערב לעיר העתיקה. הגישה אל המבצר והאיים אפשרית רק בעת השפל, ובעת הגאות הם מוקפים מים. אין הרבה מה לראות באיים ובמבצר, מלבד כמה קברים ושרידי מצודות, אבל החוויה של ללכת על קרקעית הים בשפל כדי לבקר בהם יוצרת שיירות של מבקרים.
אנחנו מוותרים הפעם, בעיקר בגלל הרוח הנוראית שנושבת כאן שמבריחה אותנו לשוקו חם באחד מבתי הקפה הקטנים של העיר העתיקה.
אנחנו ממשיכים לקנקל (Cancale) בירת האוייסטרים של צרפת. לאוהבי אוייסטרים זה פשוט גן עדן. העיר יושבת על גדות מפרץ מרוצף מושבות אויסטרים. בשפל אפשר לראות את השדות והטרקטורים העובדים בהם.
ליד הנמל הקטן נמצא שוק האוייסטרים של קנקל (פתוח מתשע בבוקר עד שבע בערב כל יום). יש כאן 6-7 דוכנים למכירת אוייסטרים. המחיר מגוחך, נכון לקיץ 2025, 12 צדפות גודל 2 (כמעט הכי גדולות) עולות כאן 7 אירו (!!!). אתם בוחרים לכם דוכן, לא הצלחנו להבין למה הצרפתים נוטים ליצור תור ליד שני דוכנים ולהתעלם מהשאר, מזמינים, משלמים ורק אז פותחים לכם את הצדפות ומגישים לכם אותן על צלחת יעודית עם מזלג קטן וחצי לימון.
אוכלים בהסבה ימין על חוף המפרץ - "הצדפות לים, הלימון לפח והצלחת והמזלג חזרה אלי" אומרת לנו הגברת שממנה אנחנו קונים את האוייסטרים שלנו. טיפ- לפני שאתם מתנפלים על האוייסטרים (כמונו), יש דוכן קטן בצד ימין של השוק שמוכר יין, בכוסות או בבקבוקים. קנו לכם כוס יין לבן משובח. עוד טיפ - זה גן עדן לאוהבי אוייסטרים. יותר טריים מאלה זה רק עם שנורקל וסנפירים. מומלץ בחום!!!
חזרה למנוחת אחה"צ, אנחנו בחופש אחרי הכל, ולאחריה ארוחת ערב במסעדה קטנה בעיר העתיקה של דינאן.
לילה טוב מממלכת האוייסטרים.
