הבוקר אנחנו נפרדים בדמעות מהבעלים של Shakunage no Hana. יומי (שלובשת היום מסיכה כי היא כנראה קצת מצוננת) ממש מזילה דמעות כשאנחנו נותנים לה מתנת פרידה קטנה. כאן המקום להזכיר את נושא המתנות ביפן. היפנים ממש אוהבים לתת ולקבל מתנות קטנות. ערך המתנה ממש לא חשוב, מה שחשוב זה האקט הסמלי של הנתינה, ועוד יותר מזה, האריזה. אם אתם רוצים לרכוש את ליבם של היפנים, תנו להם מתנה קטנה. אנחנו לקחנו איתנו קצת מתנות ישראליות (בעיקר חמסות) ארוזות בקופסאות קרטון ועטופות בהידור, בדיוק למטרה זו.
הדרך בה אנחנו נוסעים היום חוצה שוב את רכס הידה של האלפים היפנים, הפעם מטאקיאמה למטסומוטו. הדרך מרהיבה. היא עוברת בעמקים עמוקים בין הרים גבוהים. חולפת על פני כפרים יפנים מקסימים, אגמים, מפלים ונופים מדהימים. מזג האוויר היום נפלא, השמיים כחולים, ואנחנו נהנים מנסיעה יפהפיה.
התחנה הראשונה שלנו היא מערת הנטיפים הידה (Hida Great Limestone Cave). מערה ענקית, פעילה, עם מסלול מטורף אליה, בתוכה וממנה. רק היפנים מסוגלים לקחת מערת נטיפים פעילה, ולהחליט שממש לא מעניין אותם שימור הטבע, אותם מעניין שיהיה לכם נוח להגיע למערה ולטייל בה. אפשר לחלוק על זה, אבל זה כל כך נוח. הכניסה למערה היא דרך בניין בן 3 קומות, עם מוזיאון קטן של תולדות האיזור. ההליכה אל המערה היא בשבילים מכורים (יורד כאן שלג בחורף וגשם בקיץ, אז לנוחיות המבקרים המקום מוגן) ומדרגות מסודרות, ומפעם לפעם ספסל למנוחה. הדרך משולטת היטב והנקודות המעניינות מוארות בתאורת לד נעימה. אנחנו מבלים שעה קלה בטיול במערה העצומה, נהנים מהנטיפים והזקיפים, ומסיימים בקפה בבית הקפה הקטן שבסוף המסלול. רק ביפן.
בהמשך, כהרגלנו בקודש, אנחנו מחפשים לנו אונסן שגם יובל תוכל ליהנות ממנו (ע"ע אונסנים וקעקועים), ואכן מאתרים אחד כזה בהיראיו (Hirayu), עיירה קטנה עם עשרות מעיינות חמים שמזינים עשרות ראיוקאנים ואונסנים. Hirayu no Yu הוא אונסן חינמי שמתוחזק ע"י ארגון האונסנים היפני (או משהו כזה). הוא נמצא ממש בלב בעיירה, יש בו בריכות חיצוניות חמות לגברים ולנשים, עם מלתחות וחדרי הלבשה, ואפילו בית מנוחה קטן, בסגנון הבתים של שיראקאווה-גו, שאפשר להישאר לנוח או ללון בו. הכל בחינם.
אנחנו מבלים בכיף בבריכות החמות, שכיאה לבריכות בלב הטבע היפני המטורף, מושכות אליהן גם יצורים נוספים. אלינו הגיע לביקור נחש יפני שבחר להתחמם דווקא על צינור המים החמים של האונסן שלנו. כמו בכול אונסן חינמי ביפן, גם כאן יש תיבת תרומות, ואנחנו משאירים בשמחה רבה כמה מאות יינים כתרומה למקום המופלא הזה. איך אפשר שלא להתאהב?!
בדרך למטסומוטו אנחנו עוצרים לארוחת צהריים באחת מתחנות העצירה על הנוף המהמם של האלפים היפנים. גם כאן הזמנת האוכל היא ממכונה, אבל אנחנו כבר מאומנים וזה הולך ממש בקלות. יש כאן גם שוק איכרים קטן, עם פירות וירקות מהאיזור. אנחנו ממש רוצים לטעום תפוחי פוג'י (לדעת אחדים, התפוח הטעים בעולם), אבל המחיר שלהם כאן קצת מעל לתקציב שלנו (כמעט 8 ש”ח לתפוח, וגם זה רק אם קניתם ארגז שלם).
למטסומוטו אנחנו מגיעים מכמה סיבות: א. יש בה את אחת הטירות המדהימות ביפן, אם לא ה... (הטירה השחורה), ב. יובל, שנפגשה בטאקיאמה עם אור, חבר ללימודים, רוצה לקחת מכאן רכבת לטוקיו, ו-ג. “נישיקי נו יו” - הראיוקאן המפנק שהזמנו לנו להלילה. ראיוקאן הוא מלון יפני מסורתי, שהחדרים בו הם חדרי טטאמי (אלה עם רצפת הקש) והלינה היא על מזרוני פוטון על הריצפה. לראיוקאנים המכבדים את עצמם יש גם אונסן פרטי לשימוש אורחי המלון.
אחרי שאנחנו מורידים את יובל ואור בתחנת הרכבת, אנחנו מגיעים למלון. בקבלה כבר מחכים לנו, ומובילים אותנו לחדר שלנו שעל דלתו רשום בגדול Mr. Alon. מודל האירוח בראיוקאנים היפנים כולל ארוחת ערב מסורתית, שימוש חופשי באונסן וארוחת בוקר יפנית. אה, כן, הוא כולל גם יוקטה – קימונו קיץ קליל – אותו ממליצה לנו המארחת (בחום רב) ללבוש לארוחת הערב. "גם נוח מאוד לישון בו" היא מוסיפה. אבל קודם כל לאונסן, ואיזה אונסן זה, פשוט מדהים. בריכות מים מינרליים בטמפרטורות שונות, בריכה חיצונית מוקפת סלעים וצמחייה, בריכת חבית עצומה, והכל מואר באור רך ונעים. בחדר ההלבשה יש מיבשי שיער, מאווררים (חם באונסן), וכל מיני קרמים ותכשירי טיפוח יפנים (גם באונסן של הגברים). אנחנו מבלים קצת באונסן השני שלנו להיום, והולכים להתלבש לארוחת הערב.
ארוחת ערב בראיוקאן זה אירוע. אנחנו יורדים לבושים ביוקטה שלנו ומובלים אחר כבוד לחדר הפרטי שהוכן עבורנו. במשמרת הזו של ארוחת הערב יש חמש קבוצות, ארבע של יפנים, ואנחנו.
החדר שלנו ערוך לשלושה, ולהפתעתנו הרבה, יש בו כסאות מסביב לשולחן אוכל רגיל, ולא כריות על הרצפה. זה מעט מאכזב, אבל זה כל כך הרבה יותר נוח, שלא ברור לנו למה היפנים, שמעריכים כל כך נוחות, בחרו שלא לאמץ את שולחן האוכל המערבי. אסלה כן, שולחן לא. ליפנים הפתרונים. ארוחת הערב כוללת 12 מנות!!! את רוב האוכל קשה לנו לזהות, אבל הסשימי שמוגש כמנת פתיחה מדהים. אחריו כל מיני מתאבני דגים ובשר, ושתי מנות עיקריות אותן אנחנו מבשלים בעצמנו על מתקני בישול קטנים הנמצאים על השולחן.
הקינוח הוא מיקפא זנגביל וכמובן תה יפני. רוב האוכל ממש טעים. כמה מנות לא לגמרי לטעמינו, אבל על טעם וריח... היין סתמי, אז אנחנו מזמינים לנו בירה והיא מצויינת כתמיד. בסך הכל אנחנו מעבירים שעתיים תמימות סביב שולחן ארוחת הערב, מזל שאנחנו לא צריכים לעשות את זה על כריות, זה עלול היה להיות מאתגר. בדרך החוצה אנחנו מציצים בחדרים השכנים ומגלים שהכסאות לא הוכנו במיוחד עבורנו, כולם יושבים כאן על כסאות מסביב לשולחנות. אולי בכל זאת משהו זז ביפן.
את היום אנחנו מסיימים בביקור נוסף (שלישי להיום) באונסן, מה שמסביר את שמו של הפרק הזה.
לילה טוב ממטסומוטו.
