28/7 יום רביעי, יום 7
הבוקר מעונן מאוד, לפי פקידת הקבלה צפוי גשם אחה״צ.
יצאנו מהמלון ונסענו לערוץ ה Ausable Chasm (שמקור שמו בצרפתית והוגים אותו ״אוסיבל קאזם״ ונשבע לכם שעד שלא הגענו אליו - לא ידעתי איך בדיוק להגיד זאת).
בכל אופן, הנסיעה נמשכה אולי רבע שעה. גם אטרקציה זו היא פרטית - והמחירים בהתאם – גבוהים מאוד.
במקום ניתן לעשות מספר מסלולים, רובם קלים מאוד. אנו בחרנו לעשות גם רפטינג. קיבלנו סרט צבעוני ליד והתחלנו בהליכה במסלול הצהוב. מדובר במסלול קל מאוד, שעובר מעל למצוק, בתוך שטח מיוער (איך לא) ומעת לעת יש יציאות לטובת תצפיות. המקום נחמד וההליכה נמשכת כ- 20 דקות לכל כיוון.
ביציאה ממתחם המשרדים, לכיוון תחילת המסלול, עוברים מעל לגשר גדול. בסופו, ניתן לעבור לצד השני כדי לצלם מבנה של תחנת כוח הידרואלקטרית נטושה.
במקום היה ריח חריף מאוד של ביוב, לא היה ברור מה מקורו. חששתי שי הנהר מזוהמים, שכן חלק מהחבילה שרכשנו כלל שייט בסירות.
ביררתי עם הפקידה מה עושים במקרה של גשם והיא אמרה שאם יהיו ברקים הם יעצרו את הרפטינג, אחרת ממשיכים כרגיל.
עם תחילת המסלול היתה תצפית על מבנה אבן שנראה כמו ראש של פיל.
ביער היו לא מעט פטריות מעניינות, שצמחו בעיקר על גזעי העצים.
התחלנו במסלול ההליכה, שהיה קל ומעניין. כשהגענו לאזור הרפטינג ירדנו למטה במדרגות, כ- 30 מטר, קיבלנו הסבר בטיחות קצר וממצה, עלינו לסירה והתחלנו בשייט. ההפלגה רגועה מאוד. יש אזור אחד קצר בו יש rapids לא משמעותיים. המדריכה הסבירה בענייניות תופעות שונות שראינו בדרך. לאור מיעוט הגשמים, היו מעט מים. ראינו מה גובה המים הממוצע, הרבה מעלינו.
לבסוף, הגענו לנקודת הסיום של השייט, שם היתה רמפה ממתכת בגובה של יותר ממטר מעלינו - זה היה צריך להיות גובה המים בעונה גשומה. לאחר שירדנו מהסירה והתחלנו לעלות במדרגות, ראינו פתאום נחש דקיק באורך כ- 50 ס״מ שנמצא ממש לפני המדרגות. עקפנו אותו, עלינו עד למשטח ההסעה ויצאנו לכיוון Port Kent, משם יוצאת מעבורת עד לעיירה Burlington שבוורמונט.
לסיכום האוסיבל קאסם - מקום נחמד, שווה את הביקור. רק לקחת בחשבון לחות גבוהה ובעיקר כמות עצומה של יתושים שינסו לאכול אתכם חיים עד לירידה לרפטינג. כך שבהחלט כדאי להימרח בחומר דוחה יתושים.
שאלה מעניינת היא באם חומר כזה שרוכשים בישראל ואמור להיות יעיל נגד היתושים המקומיים - יהיה יעיל גם נגד יתושים מזנים מעט שונים בחו״ל (כולם אנופלס, אבל אני חושב שיש תת-זנים).
בכל אופן, חזרה ל- Port Kent. ההפלגה שלנו היתה מתוכננת לשעה 12:10 עם מעבורת של חברת Lake Champlain Ferries, כך שישבנו להמתין בבית הקפה הפשוט הצמוד למזח. הגלידה טעימה (למרות שהיא ממכונה) - מומלץ.
בינתיים השמיים התקדרו עוד ועוד והרוח הדרומית הלכה והתחזקה. בקיצור - כל הסימנים לחזית קרה שמתקרבת.
העלינו את הרכב על המעבורת, חצינו את אגם שאמפליין Lake Champlain וכעבור כשעה הגענו לעיירה ברלינגטון Burlington שבוורמונט.
ירדנו מהמעבורת ונסענו מרחק קצר במעלה הכביש, עד לסניף של רשת American Flatbread Company, שבעברית זה פיצות דקות וקריספי, כמו שאני אוהב, עם מגוון תוספות. לקחתי גם כוס של בירה מקומית, מעולה. המחירים סבירים והאוכל מצויין. מומלץ.
בעודנו יושבים וממתינים לאוכל, החלה הסערה וירד גשם די חזק שנחלש באופן משמעותי עד שסיימנו את הארוחה.
מכאן המשכנו לעיירה Waterbury, כחצי שעה דרומה, שם נמצא מטה חברת הגלידות בן וג׳ריס, ויש כמובן מפעל ייצור גדול. כל הדרך ירד גשם והיו לא מעט ברקים. עננות נמוכה כיסתה את ההרים שסביב, שהם נמוכים מאוד, בוודאי יחסית לאלה שראינו באדירונדקס. רכשנו כרטיסים לסיור המודרך ועד שהגיע המועד שלנו, הזלנו ריר בשל הריחות של המוצרים.
הסיור עצמו קצר, נמשך כחצי שעה ולא ממש מעניין, צריך לוותר עליו ללא כל ייסורי מצפון. במהלכו מקבלים הסבר על תהליכי ייצור הגלידה וגם זוכים לטעימה אחת. רק בעלי אופי חזק במיוחד (לא אנחנו) יצליחו לעמוד בפיתוי ולא ירכשו גלידה טעימה לפני עזיבת המקום.
מעבר לחנות ולגלידות, יש גם תצוגה של כל אריזות עם כל הטעמים של המוצג, כמו גם תצוגה של כפות מזיגת גלידה, מתקופות שונות. מעניין לבחון את הכפות האלה ולהבין את המכניקה.
הגשם המשיך לרדת בחוזקה במשך כל ביקורנו באתר, והוא ליווה אותנו עד הלילה.
משם המשכנו הלאה באותו הכביש, לכיוון מפעל לייצור סיידר ומוצרי מייפל, בשם Cold Hollow Cider Mill. כשאנו הגענו כבר הפסיקו עם הדגמות סחיטת התפוחים, אבל יכולנו לטעום מהסיידר המעולה ממיכל ענק שבאולם התצוגה. משם יצאנו לחנות הגדולה, שכולה עוסקת במוצרי תפוחי עץ ומייפל. קנינו דונאט בטעם מייפל וכוס גדולה של סיידר - מעולה.
ומכאן נסענו עוד כרבע שעה עד למלון שלנו ל- 2 הלילות הבאים - The Green Mountain Inn.
המלון כולו בנוי מעץ ועושה רושם עתיק למדי (במונחים אמריקאיים), המבנה העיקרי משנת 1833.
יצאנו לסיור קצר ברחוב של המלון. העיירה Stowe מורכבת מבתי עץ יפים, היה ממש מעניין.
העייפות כבר הצטברה והיינו מלאים מכל הטעימות שעשינו באזור, כך שקנינו כמה דברים קלים בחנות סמוכה ונשארנו בחדר.
מתברר שכל שנה מתקיים כאן ביולי פסטיבל כדורים פורחים, אבל השנה הוא התקיים כשבועיים לפני מועד הגעתנו. חבל.
