14/4/2014 יום שני
היום יום ההולדת שלי. לא נגלה כמה..
בכל אופן היום היה יום שמש יפה וחם.
יצאנו מהמלון לתחנה הראשונה להיום, שהיא ראבלו Ravello.
שוב נסענו דרומה לאורך הכביש המפותל והיפה, לכיוון אמלפי.
היום הכביש היה עמוס למדי, מה שחיזק את דעתי שהנסיעה כאן בקיץ היא סיוט...
הגענו לאמלפי והחנינו את הרכב. הלכנו ישירות לחנות בה קנינו אתמול את הגרניטה לימונה, קנינו 2 כוסות גדולים והלכנו בחזרה לנמל כדי לאכול בנחת.
מכאן המשכנו כאמור לראבלו, עיירה הררית, בה יש 2 וילות עם גנים יפים ותצפיות על טרסות הלימונים שמסביב.
החנינו את הרכב ועלינו לכיכר המרכזית של העיירה, שהיתה פשוטה מאוד. חייבים להגיד שאין כמו הכיכרות בכפרים ביוון... אין שום דבר שמשתווה לזה.
בעיירה זו עבדו מספר סופרים מפורסמים, ביניהם DH Lawrence, שכתב את הספר ״מאהבה שלה ליידי צ׳אטרלי״.
החלטנו לבקר בוילה הקרובה, וילה רופולו Villa Rufolo, בה גנים יפים ותצפיות נהדרות על קו החוף. הביקור נמשך פחות משעה והמקום בהחלט מומלץ. אפשר בהחלט להישאר שם עד שעתיים.
על הוילה השנייה והגדולה יותר, וילה צ׳ימברונה Villa Cimbrone, ויתרנו, והלכנו לאכול במקום שהומלץ ע״י Lonely Planet, והיא מסעדת Cumpa Cosimo. האוכל היה טעים ובעלת הבית הסתובבה כל הזמן בין הסועדים כדי לוודא שהם מרוצים.
מעבר לזה ממש שאין מה לראות בעיירה זו. לא יודע איך וילה צ'ימברונה, אולי היה כדאי לבקר גם בה.
התחנה הבאה היתה העיירה ויאטרי סול מארה Vietri sul Mare, שהיא בירת הקרמיקה של האזור. יש בה מספר בתי חרושת בהם מייצרים את הקרמיקות ואנו ביקרנו באאוטלט של אחד מהם, אבל זו לא אותה האיכות כפי שראינו באזור של פוזיטאנו, למשל. כך שלסיכום אפשר בהחלט לוותר על העיירה.
מכאן המשכנו דרומה לכיוון סאלרנו Salerno, מדרומה נמצאת העיירה Pontecagnano ובה המלון שלנו לערב זה, מלון אולימפיקו Hotel Olimpico. הגענו למלון, פרקנו את הציוד והחלטנו לנסוע לעיר העתיקה של סאלרנו, במרחק של כרבע שעה.
רוב הדרך היתה בהגבלת מהירות של 30-50 קמ״ש, ובנוסף נקלענו בול לשעת העומס, כך שהנסיעה ארכה יותר מהמתוכנן.
הגענו לאזור העיר העתיקה והחנינו את הרכב. הלכנו לכיוון הדואומו, שחיצונית התגלה כאכזבה גדולה. הסתובבנו קצת באזור אבל הכל נראה מוזנח ביותר. החלטנו לשוטט קצת לפני עזיבת האזור, ולפתע נכנסנו למדרחוב גדול, נחמד ומודרני, Corso Vittorio Emmanuelle II ובהמשכו ממערב Via Mercanti, שהיה שוקק אדם, ובו חנויות אופנה לרוב.
לאחר כחצי שעה החלטנו לחפש מקומות לאכול שהומלצו ע״י Lonely Planet. תחילה מצאנו את מעדניית Pasticceria Pantaleone, בה קנינו 2 עוגות מבצק פילו מלאות בגבינה ודובדבנים, אותן שמרנו כמנה אחרונה לאחר ארוחת הערב. ואז חיפשנו את מסעדת La Cucina de Edoardo, שלצערנו התברר שנסגרה. לאור זאת חזרנו למלון כדי לאכול ארוחת ערב מלווה בבקבוק יין לבן טוב, ולקינוח אכלנו לאחר מכן את העוגות.
התחזית לימים הקרובים היא של סערה רצינית ביותר, בעיקר בדרום מזרח איטליה. נקווה שהתחזית תתבדה.
כאן המקום לסכם את 2 הלילות במלון שלנו בפוזיטאנו, מלון Villa Cellentano. ובכן, המלון ממוקם לא רע, לא ממש במרכז העניינים אבל במרחק סביר במעלה הגבעה. החדרים גדולים, מרווחים ונקיים. בעלת המקום, בחורה צעירה יחסית בשם מאריה, נחמדה מאוד ודוברת אנגלית טובה. הבעייה היחידה היא שארוחת הבוקר דלה ביותר, ממש אכזבה. למרות זאת, המקום מומלץ. מי שארוחת הבוקר לא תספיק לו – יוכל לבצע השלמות בכל אחד מבתי הקפה הרבים שבעיר.
