יום שישי 21/4/2017
קמנו שוב לבוקר מושלג וקפוא. מחלון החדר שלי במלון, הכל היה מכוסה בלבן.
הצצתי החוצה– הכל לבן. מתחת לחלון היתה מרפסת, בקומת הקרקע. הכיסאות והשולחן היו מכוסים בשלג...
גם כל הבתים בשכונה הסמוכה היו מכוסים בשלג.
לאחר ארוחת הסוקר יצאנו לארגן את הרכב ומצאנו אותו מכוסה בשלג... לקחתי מטאטא וממש טיטאתי את השלג מהרכב.
יצאנו לדרך למערת דאמבוויצ׳יוארה (ברומנית Peştera Dâmbovicioara). הדרך עברה דרך מרחבים מושלגים עצומים ומרהיבים. לכל אורך הדרך ירד עלינו שלג. טמפרטורת הסביבה ירדה בהדרגה, עד שהגענו למינוס 6 מעלות צלזיוס.
לכל אורך הדרך היו מראות מופלאים של דברים יום-יומיים המכוסים בשלג - ערימות שחת, גשרוני עץ מעל לנחלים, טרקטורים, ארובות...
פשוט מרהיב. סופה של הדרך היה בערוץ (קניון) צר של נחל דאמבוויצ׳יוארה, שמצוקים תלולים מ- 2 צידיו. בק״מ האחרון היה הכביש מושלג כולו, היה רק סט אחד של קוליסים, שבדיעבד התברר שהיה של רכבו של השומר בפתח המערה.
החנינו את הרכב בצד. בסמוך לפתח המערה יש שלט אזהרה על דובים שחיים בסביבה. טיפסנו במדרגות עד לכניסה למערה ועמדנו להיכנס. הייתי בטוח שאין אף אחד בשטח, אך לפתע נפתח חלון הבותק׳ה של השומר, שרצה לגבות את דמי הכניסה. שילמנו ונכנסנו פנימה.
באחת הפינות היו מספר ציורים על אבנים, שלכאורה היו ציורים של האדם הקדמון. מעט בהמשך היו עצמות שלכאורה היו של דב מערות. תקרת המערה נמוכה מאוד ואנשים גבוהים צריכים להיזהר. אורך במערה כ- 550 מטרים, מתוכם רק כ- 225 מטרים פתוחים לציבור המבקרים. המערה לא מעניינת כלל וחבל להיכנס אליה. אבל בהחלט מומלץ לנסוע את הדרך עד אליה, גם אם אין שלג.
מחוץ למערה מצאנו מראות קסומים.
חזרנו באותה הדרך והמשכנו לקניון 7 הסולמות (ברומנית Canionul Șapte Scări), שיש בו 7 מפלים ובחלק מהמסלול מטפסים על המצוקים באמצעות חבלים ומדרגות. אתר זה פופולארי מאוד. גם פה היתה כל הדרך מושלגת והנופים מדהימים. בבוקר, לפני שיצאנו מהמלון, ביררנו עם צוות המלון באם האתר פתוח (בגלל שלגים). תשובתם היתה: ״אם יהיה פתוח (כשנגיע לשם) - אז זה פתוח. אם יהיה סגור - אז זה סגור״... ובכן, לאחר הנסיעה המרהיבה, אכן התברר שהמקום סגור. בצער רב חזרנו אחורה לאכול ארוחת צהריים בבראשוב. כשהתקרבנו לעיירה בראן Bran ממזרח, הגענו לנקודת תצפית מרהיבה על טירת בראן. החנינו את הרכב בצד ימין של הכביש, ליד תחנת המשטרה, וחציתי לצד השני של הכביש, בו היה שדה רחב מכוסה שלג שאף אחד לא הלך בו היום. עברתי על גשרון עץ שגם הוא היה מושלג ונכנסתי פנימה, השלג היה עמוק למדי ועבר את הקו העליון של מגפי הטיולים שלי. תמיד זו הרגשה נהדרת להיות הראשון שהולך בשטח מושלג. בכל אופן התקדמתי פנימה לשטח, עד שמצאתי נקודת צילום נהדרת, של הטירה היפה כשמסביבה עשרות עצים לבנים משלג. נהדר!
חזרתי לרכב ונסענו לאכול צהריים במסעדת ,Dei Frati שהומלצה ע״י Trip Advisor כמסעדה מס׳ 1 בעיר, ובמקרה הזה - מסעדה איטלקית. החנינו את הרכב מצפון לכיכר המרכזית וירדנו ברגל לכיוון המסעדה, כשכל הזמן יורד שלג קל והקור היה מקפיא למרות המעילים שלבשנו. אחרי כרבע שעה של חיפושים, מצאנו את המסעדה בתוך פסאג, אפלולי. האוכל היה בסדר ולא יותר מזה.
מכאן יצאנו לסיור שתוכנן לאתמול באתרים המרכזיים של בארשוב ולא הספקנו לעשותו. התחלנו מהכיכר המרכזית Piata Sfatului, שם צפינו במגדל הלבן ((Turnul Alb, שהוא בעצם מגדל שעון, כלל לא מרשים. המשכנו לרחוב החבלים (ברומנית Strada Sforii), שהוא כנראה הרחוב הצר ביותר באירופה (כ- 1.3 מטרים) ושבכניסתו שער קשתי (Strada Sforii), הכנסייה השחורה Biserica Neagră, שהיא הכנסייה הגותית הגדולה ביותר ברומניה ושנשרפה יחד עם מרבית העיר בשריפה הגדולה של שנת 1689 ולכן קירותיה הושחרו (ומכאן שמה). בכנסייה זו נמצא פעמון הכנסייה הכבד ביותר באירופה (כ- 7 טון) וגם אחד האורגאנים הגדולים באירופה המזרחית. מהכיכר ניתן היה לראות בקלות את הר טמפה Muntele Tâmpa, שמוביל אליו רכבל ובצידו של ההר שלט גדול הנושא את שמרה של העיר. בפסגת ההר יש שרידים של הביצורים המקוריים של העיר. וכשהנסיך וולאד טפש תקף את העיר בשנים 1457-1469, הוא תפס 40 סוחרים מבני העיר ושיפד אותם בראש ההר.... לא סתם כינו אותו ״וולאד המשפד״...
המשכנו לגן הוורדים Parcul Trandafirilor, שם מוצב פסל בדמותו של יצחק רבין - ומשם חזרנו למלון שלנו גם לילה זה, Casa Cranța.
