17/4/2014 יום חמישי
הבוקר קמנו ליום סגרירי וקר, עם רוחות של 30-40 קמ״ש. בחלק מהמעברים בין המבנים נוצר צינור ונוטרי והרוח פשוט העיפה אותנו...
לאחר ארוחת בוקר מעולה במלון, שעיקרה גבינות ועוגות הבית (חדר האוכל של המלון הוא באולם ששימש ככנסייה), יצאנו לסיור ב- שכונות הסאסי Sassi של מאטרה. כעיקרון מדובר במבנים עתיקים מאוד, שחצובים ברובם בסלע הגירי, אם כי יש כמובן מבנים יותר סטנדרטיים. הסיור מעניין ויש לא מעט נקודות תצפית. אפשר להיות כאן 2-3 שעות בלי בעייה.
בעיר יש 3 שכונות עתיקות. החדשה יותר היא הצ׳יביטה Civita, מימי הביניים. ויש כאמר 2 שכונות של הסאסי - האחת סאסו קאוואוזו Sasso Caveoso, שהיא העתיקה יותר, והשנייה סאסו בריזאנו Sasso Barisano.
כפי שהיה נהוג בימי קדם, בני האדם גרו באותו המבנה יחד עם בעלי החיים שלהם, כך שהתנאים הסניטריים לא היו משהו... ולכן הממשלה האיטלקית פינתה בשנות ה- 50 את מרבית התושבים של הסאסי לשכונות מודרניות של העיר. ומין הסתם נחשבו האזורים האלה למקום המגורים של העניים ביותר.
משמעות המילה Sassi היא אבנים. משמעות המילה בריזנו היא מדרגות (ואכן יש פה הרבה כאלה...).
באזור נמצאו שרידים מלפני כ- 9000 שנה ולכן האזור נחשב לאחד האזורים המיושבים ברצף העתיקים בעולם. בכל אופן זה אולי האזור היחיד בעולם בו התושבים מתגאים בכך שהם גרים באותם הבתים של הדורות הקודמים של משפחתם, מזה אלפי שנים...
יש מספר נקודות בעיר מהן אפשר לראות תצפיות פנורמיות נהדרות, במיוחד בתנאי ראות טובים.
בין השאר אפשר לבקר במערות משוחזרות (מבחינת הריהוט). אנחנו ביקרנו ב- Casa Grotta di vico Solitario, שקרובה למלון. מתברר שהמשפחה האחרונה, בת 11 נפשות, גרה כאן עד לאמצע שנות ה- 50... כולל בעלי החיים שבבעלותם.
לאחר שמיצינו, עזבנו המלון ונסענו לנקודת תצפית פנורמית על העיירה, בגדה השנייה של הקניון, מרחק של פחות מרבע שעה נסיעה. מדובר בשטח פתוח, והרוח היתה חזקה וקרה, כך שחזרנו מהר לרכב והתחלנו בנסיעה לתחנה הבאה, ״העיר הלבנה״ Ostuni. מדובר באזור העתיק של העיר, בו כל הבתים צבועים בלבן. מעניין ושווה עד שעה ביקור.
מכאן המשכנו לעיירה צ׳יסטרנינו Cisternino, עוד ״עיירה לבנה״ ופחות מתויירת.
לאחר כחצי שעה המשכנו למלון שלנו הנמצא מספר דקות מהעיר, i Sette Coni (שבעת החרוטים). כל האזור מלא בבתים בעלי גג חרוטי בשם טרולי Trulli, ששימשו בעבר למגורי אנשים על משפחותיהם ובעלי החיים שלהם.
במקרה שלנו, זה היה טרולי משפחתי גדול מאוד שהוסב לפני כעשור לבית הארחה עם 2 יחידות גדולות.
המקום מעוצב בטוב טעם חיצונית ופנימית. מדובר בעצם ביחידת נופש, כמו הצימרים בארץ, כולל מטבח מאובזר. בעלת המקום השאירה לנו שמן זית מתוצרתם, ריבה ביתית ועוגה שאפתה, כמו גם מספר ביצים טריות מהמשק שלהם. את שאר המצרכים קנינו במעדניית ויניולה Vignola שנמצאת מספר דקות נסיעה מהמלון, בעיירה צ׳יסטרנינו.
לאחר ההתארגנות יצאנו לסיור רגלי קצר בסביבה, כדי לראות טרולי עתיקים בסביבתם הטבעית וחזרנו לאכול ארוחת ערב.
לאחר זמן מה הגיעה ביתה של בעלת המקום וקיימנו עימה שיחה מעניינת על ההיסטוריה של המשפחה שלה באזור, וקיבלנו הסבר על הטרולים ועוד. התברר שבניית הטרולו הפציפי הזה נמשכה כמעט 3 שנים שך עבודה מאומצת ע"י בנאים מומחים.
הטרולי הראשונים החלו להופיע באזור בסביבות המאה ה 14, ונראה שהסיבה לארכיטקטורה הייחודית (בנייה יבשה, דהיינו ללא טיט( היתה כדי לאפשר לתושבים בנייה מהירה - וגם פירוק מהיר, למקרה והאציל במקומי היה דורש מיסים...
בתוך כל טרולו יש מאגר מים תת-קרקעי, כמו שאנו מכירים בארץ במצדה ועוד. היום אין מחוץ לערים מערכת מים טובה, כך שהתושבים אוגרים מי גשמים.
