,28/12/2015 יום שני
הלילה עבר בשלום. החדר במלון היה נוח והחימום עבד היטב.
קמנו לעוד בוקר מעונן לחלוטין.
אכלנו ארוחת בוקר לפי תפריט אבל מתברר שניתן היה לאכול ככל יכולתך ולהזמין בכל פעם ארוחת בוקר אחרת. לא התפתינו, אכלנו משהו קל ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה להיום היתה הכפר CatCat, הנמצא במרחק קצר מסא פא. מקור השם הוא עיוות מילה צרפתית cataract, שמשמעותה מפל, על-שם מפלים קטנים הנמצאים בתחתית הערוץ של עמק Muong Hoa.
מהרגע בו יצאנו מהמלון התחיל לרדת גשם טורדני, שהלך והתחזק.
הלכנו לאורך שביל מרוצף בין בתי הכפר ויכולנו להיכנס מדי פעם לאחד הבתים ולהתרשם מאופן חיי התושבים. בכפר הזה גרים בני שבט ה- Black H'Mong, הנקראים כך מכיוון שהם משתמשים בצבע אינדיגו כהה לצביעת בגדיהם והבדים שהם אורגים. במהלך הביקור גם ראינו נשים מבוגרות שאצבעות ידיהן כהות מהצבע. את הבדים שלהם הם מכינים מצמח ה- hemp, הקנבוס, שמשמש להכנת הסיבים וגם יכול לשמש להכנת חשיש. דרך רגב, התראה למי שקונה כאן בדין/תיקים וכו׳. הצבעים אינם מקובעים לבד ולכן יש להיזהר מאוד שלא להצמידם לבגדים אחרים או אפילו לכבסם יחד, אחרת תגלו פתאום שהבגדים האחרים ״תפסו צבע״ לא רצוי...
ככל שירדנו במורד העמק והתרחקנו מבסיס הענן, כך השתפרה הראות האופקית והלכו והתגלו טרסות האורז היפות. Sa Pa נמצאת בגובה של כ- 4,900 רגל, בעוד CatCat נמצאת בגובה של כ- 4,300 רגל. הפרש הגבהים הזה היה משמעותי בשעות האלה מבחינת הראות.
מייד עם הירידה מהרכב ותחילת המסלול הרגלי, נצמדו אלינו 6 נשים מקומיות שניסו בעל כוחן למכור לנו חפצים למזכרת. לזכותן יאמר שלא ויתרו והלכו עימנו כמה וכמה ק״מ, עד שהגענו לסוף הכפר שלהן.
בינתיים, מאז שקניתי את המטרייה הפך הגשם לזרזיף ולכן לא היה לה שימוש... לא נורא.
בכל אופן, ככל שירדנו בשביל ואיבדנו גובה, כך חלפנו מתחת לבסיס הענן והשתפרה הראות. כאמור - מחזה מרהיב. סביב העמק היו הרים גבוהים, מכוסים בצמחייה עבותה - מלבד לאותם המקומות השטוחים יחסית בהן נבנו טרסות לאורז.
עברנו בין הכפרים השונים, מעת לעת עצרנו לשתיית תה או קפה. עברנו ללכת על שביל צר בין טרסות האורז. מסביב ראינו חזירים, ברווזים ואווזים הצדים להם אוכל בין הטרסות. קיבלנו הסברים מהמדריך על התושבים ואורח חייהם.
מדי פעם ראינו את שירותי השדה המקובלים כאן, ה- Happy House.
המשכנו לרדת במורד הערוץ, עד שהגענו לגשר התלוי Cau Si, העובר מעל לנהר CatCat. לבסוף הגענו למפלים עצמם, בהם לא היתה זרימה חזקה, לאור ביקורנו בעונה היבשה. למרות זאת – נחמד.
שם יש מספר חנויות של מזכרות, אולם בו מציגים מופעים פולקלוריים קצרים וניתן לצפות במפל המים הסמוך.
לפני עזיבת המקום ישבנו לאכול אורז דביק בתוך מקלות במבוק שמחממים במעין מנגל קטן. טעים. במקום הזה, כמו גם ב- ״מסעדות שדה״ אחרות, מבשלים את האוכל על-גבי מדורה קטנה. מלבד המאכלים הרגילים (בטטות ועוד) יש עוד נתחי בשר בלתי מזוהים - וגם בקבוקים עם יין אורז הכוללים גם תולעי בקבוק. לאור הניסיון הלא ממש מוצלח עם משקאות חריפים ״ביתיים״ שהיה לי בתאילנד לפני מספר שנים, החלטתי לוותר.
המשכנו לטפס על השביל המרוצף במעלה ההר. כעבור זמן לא רב היתה התפצלות של השביל, כשהמזלג הימני הוביל לשרידים של סכר קטן והרוס. חזרנו אחורה להתפצלות ועצרנו בחנות שם כדי לשתות קפה ווייטנאמי, שמוגש באופן הבא: יש כלי פח בו שמים את הקפה הקלוי, ועליו מוזגים מים רותחים. המתקן הזה משמש גם כפילטר והקפה נוזל ממנו לספל, עליו מונח הכלי. כעבור כדקה היה הקפה מוכן לשתייה - טעים. למי שאוהב קפה חזק - להקפיד ולבקש ״וייטנאם״, אחרת תקבלו קפה דליל למדי, כי הווייטנאמים לא מאמינים שהמערביים יכולים לשתות קפה חזק כמו שהם שותים.
המשכנו במעלה ההר, עד שחלפנו מעל הגשר התלוי CatCat וחזרנו לכביש, שם חיכה לנו הנהג ומשם נסענו למסעדה לארוחת הצהריים. גם פה מדובר בארוחת תפריט קבוע, בת מספר מנות. אוכל היה סביר בהחלט. השתייה, כרגיל, על-חשבוננו. השלנו מעלינו את המעילים ספוגי המים והתיישבנו לא רחוק מקמין העצים שפעל והפיץ חום נעים במסעדה.
לאחר ארוחת הצהריים נשברתי והחלטתי לקנות מטרייה.
לאחר מכן נסענו לכפר Lao Chai, שהוא בעצם מקבץ של 8 כפרים של ה- Black H'Mong. הדרך היתה בתוך הענן, עם ראות של 20 מטר פחות או יותר, כשמצב הכביש קטסטרופלי (וזה בלשון המעטה). למזלנו הנהג נסע בזהירות.
כשהגענו לנקודת תחילת מסלול ההליכה, הרכב השאיר אותנו גבוה בהר ואז התחלנו בירידה הארוכה רגלית, לתחתית העמק, על כביש סלול ומשובש למדי. לפנינו נגלה מחזה מרהיב של כמות עצומה של טרסות אורז (כזכור בלי צמחי האורז, כי זו איננה העונה). למרות העננות - המחזה היה מרהיב. ביום שמש הוא בוודאי נפלא.
בחלק מבתי הקפה ראינו קבוצות מטיילים מלאות בבוץ. אלה עשו את המסלול המקורי שתוכנן לנו, שהיה טרק בשטח. אבל עם תחילת היום אמר לנו המדריך שלאור כמויות הגשם שירדו כאן - האדמה תהייה ספוגה ובוצית וממש לא נוחה לטיול. בדיעבד - הוא צדק, למרות איבוד חוויית השטח, אם כי מה שעשינו היה לא הרבה פחות טוב (ובעיקר לא יצאנו ספוגי בוץ ומים ממסע של כמה שעות...).
לאחר תום מסלול Lao Chai עצרנו לסיור בבית ספר מקומי בכפר Ta Van, שהיה בהמשך השביל של Lao Chai. לכל בתי הספר הממשלתיים יש סממנים אופייניים: קירות הצבועים בצבע כתום משמש וגג רעפים אדום. בכניסה לחצר בביה״ס יש 2 עמודים וביניהם תלוי שלט גדול ואדום עם פרטי ביה״ס. בכל אופן הגענו בדיוק כשהילדים סיימו את הלימודים והחלו רצים בשמחה הביתה. יש דברים שזהים בין כל ילדי העולם... הכיתות פשוטות מאוד, ללא מחשבים, רק עם טלוויזיה בה אני מניח שמקרינים את דבר המפלגה. מה שהיה מעניין הוא ההזנחה הרבה - כמו בכל מקום אחר בוויטנאם, ובמיוחד מחוץ להנוי, יש כמויות זבל עצומות הזרוקות בכל מקום, גם בתוך שמורות הטבע והנהרות. גם כאן ביה״ס היה די מוזנח ומטונף ובחלקים לא מעטים היתה גם פסולת בניין בכמויות גדולות.
המשכנו לאורך השביל ועצרנו לקפה ותה בבית קפה הצופה אל שדות האורז.
בינתיים הלך הענן וירד נמוך יותר ויותר, ממש כמו אתמול, והיה אולי 400 רגל מעלינו. לאחר שתיית הקפה המשכנו למקבץ הכפרים של Ta Van, שם גרים בני שבטי Zai, Red Zao ועוד Black H'Mong. כפרים אלה כבר יותר ממוסחרים. היות וניתן לישון שם באירוח כפרי. עם זאת ראינו מעת לעת כיצד מייצרים המקומיים מגוון מוצרים. בין 2 מקבצי הכפרים יש חנות גדולה בה מוכרים מוצרי אבן, מוצרים מעץ, תיקים ושאר מוצרי רקמת יד. עם קצת מיקוח מקבלים מחירים טובים. לאחר שחלפנו את אחרון הכפרים במקבץ הגענו לנהר רחב ועברנו מעליו באמצעות גשר תלוי, המשמש גם לתנועת אופנועים. מכאן הגענו לרכב והתחלנו בנסיעה לאורך אותו כביש משובש וצר בו ירדנו קודם. רק שעכשיו לאור הנמכת הענן והלחות הגבוהה שנבעה מהגשם, הראות היתה לא יותר מ- 10 מטר...
חזרנו למלון, הורדנו את הבגדים הרטובים לייבוש ונחנו מעט לפני ארוחת הערב. יצאנו לטייל ברחוב הראשי המכוסה ערפל סמיך ולבסוף חזרנו למסעדה של המלון.
מכאן חזרנו לחדר להתארגן לקראת העזיבה מחר בבוקר.
