29/12/2015, יום שלישי
גם הבוקר מז״א היה מעונן לגמרי, אם כי בין מועד ההשכמה ל ועד עזיבת המלון לאחר קצת יותר משעה - היתה הקלה רצינית והראות השתפרה לכמה מאות מטרים.
עזבנו את המלון בסא פא ויצאנו לדרך לכיוון ״מפלי הכסף״ Silver Waterfall, או בווייטנאמית - Thac Bac. המפלים נמצאים כ- 12 ק״מ מסא פא, כחצי שעה נסיעה, בגובה של כ- 6,000רגל, והם חלק מהפארק Hoang Lien.
ככל שעלינו במעלה הכביש, חזרה העננות הכבדה.
לאור זאת החליט המדריך שנעלה קודם למעבר ההרים GateHeaven's , שם רכס ההרים מפריד בין 2 מחוזות של וייטנאם. בימים עם ראות טובה הנוף שם אמור להיות נהדר. המדריך ציפה שנוכל לצפות כמתוכנן לעבר האזור בצד השני של הרכס וקיווה שמז״א שם יהיה נקי, אך העננות היתה כבדה ולכן חזרנו למפלים.
העונה עכשיו במזרח הרחוק היא החורף, ובניגוד לארץ היא העונה היבשה. כך שהמפל לא היה מלא במים, אבל עדיין נחמד. עלינו ברגל בתוך ערפל כבד כ- 260 מדרגות עד לנק׳ התצפית הגבוהה ביותר, שאיננה שיא המפל, אבל שם מוקם גשר קשתי ממתכת שמאפשר מעבר לצד השני, למדרגות הירידה. הראות היתה מאוד לא טובה אבל זו עדיין הייתה חוויה מעניינת.
חזרנו לרכב והתחלנו בדרך חזרה לסא פא. בדרך עצרנו ליד מקבץ חנויות דרכים ושוב קנינו במבוק ממולא באורז. טעים. בחלק מהחנויות מכרו שורש של צמח שמזכיר איבר מין. המדריך אמר שלצמח יש תכונות מעוררות, כמו של ויאגרה. את תמצית הצמח שותים עם תה. הנה הזדמנות לסטרטאפ חדש... בחנויות אחרות מכרו נוזל כהה שגם לו מייחסים תכונות מעוררות. על המדבקה כתוב: ״אחד שותה ושניים שמחים״.. כלומר הגבר שותה - והשאר כבר ברור.
הגענו בחזרה לסא פא מוקדם מהמתוכנן ולכן היה לנו זמן לשרוף לפני ארוחת הצהריים. לאור זאת נכנסנו למוזיאון הקטן של סא פא, שם יש תצוגת כלים, בגדים ודגמי מבנים של השבטים באזור, כמו גם הסברים מעניינים. במקום גם חנות עם מוצרים אתניים איכותיים אותם ניתן לקנות למזכרת.
לאחר כשלושת רבעי השעה יצאנו מהמוזיאון והלכנו ברגל מרחק קצר, למסעדה בה אכלנו צהריים, אותה המסעדה מאתמול. לאחר הארוחה הסתובבנו שוב בעיר ובין החנויות, עד לשעה 15:00, בה קבענו להיפגש עם המדריך להמשך הטיול.
מכאן המשכנו בנסיעה של כחצי שעה לכפר hinP Ta, בו גרים יחדיו בני השבטים Black H'Mong ו- Red Dao .
הדרך לכפר היתה די משובשת ולאחר מעבר הבות׳קה לכרטיסי הכניסה לכפר - הדרך הפכה להיות מתאימה לנגמ״שים... ועם זאת הרכב בו נסענו עבר אותה בכבוד.
שבט ה- Red Dao (מבטאים זאת זאו Zao) שנמצא באזור סא פא מאופיין בכובעים האדומים שלובשות הנשים (יש עוד לא מעט תת-קבוצות של שבט זה ברחבי וייטנאם, לכל קבוצה ביגוד מעט שונה). הסתובבנו בכפר על שביל מעגלי וביקרנו בחלק מהבתים. במקום מגדלים צמחים המשמשים לתעשיית הבריאות. פגשנו קבוצת נשים שעסקה ברקמת יד ושוחחנו עימן. שמתי לב שלרוב הנשים לא היו גבות ונראה שגם שהן גילחו את ראשן. האגדה מספרת שבעבר היה גבר מהשבט שמת ללא סיבה באורה לעין וזקני השבט הגיעו למסקנה שהוא מת כתוצאה מבליעת שיער של אשתו... ומאז הנשים מגלחות את הגבות והשיער שעל המצח. הן מתחילות בכך בגיל 13, שבעבר היה גם גיל נישואיהן (כיום גיל הנישואין המותר על-פי חוק הוא כבשאר העולם). אבל ההסבר המקובל יותר הוא שזה סימן ליופי. יש תת-קבוצה אחרת של הזאו, בו הנשים מגלחות לחלוטין את שיער הראש.
דבר שמאוד מאפיין את כל העיירות והכפרים בהם ביקרנו הוא הרבה מאוד חנויות מוכרות שקיות נילון עם צמחי מרפא או צמחי תבלין שונים, כמו גם פירות מסוכרים, ובעיקר אפרסקים ותפוחים. כמעט בכל חנות קטנה רואים את הצוות מתחמם באמצעות מנגל מאולתר המבוסס על גחלים. כך גם בכל החנויות לצד הדרך. נשות השבטים, הלבושות בבגדיהן המסורתיים, עומדות בכל מקום ומוכרות את אותה הסחורה (תיקים, ציפיות, שרשראות ועוד). הכל לא מקורי (אלא אם ממש רוכשים בבית בכפר שבו ממש מייצרים את הפריטים). אותו הדבר ברוב המכריע של החנויות המסודרות - בכולן מוכרים את אותם המוצרים. בהגעה לכפרים נצמדות הנשים למבקרים ולא מרפות עד שקונים משהו. עם זאת, יש מעט חנויות בעיירות בהן מוכרים מוצרים אוטנטיים - והמחירים בהתאם. אבל כבר אמרו - אין טוב (או מקורי) וזול. צריך לזכור שחלק מהמוצרים , כגון עבודות הבד והרקמה, מיוצרים בעבודה ידנית ומייגעת ונדרש זמן רב למדי (וכמובן לניסיון ומיומנות) עד שמקבלים מוצר איכותי. בנוסף, בסופו של יום גם צריך לזכור שכל המיקוח הוא על שקלים בודדים... עדיף שלא לבזבז זמן רב מדי על זה.
באזור של סא פא נמצא הר פאן סי פאן Fan Si Pan, שגובהו10,300 רגל והוא ההר הגבוה ביותר בוייטנאם. יש רכבל באורך כ- 6.6 ק״מ שנמצא בבנייה ושיחבר בין ההר לכפר CatCat.
עוד דבר מעניין שראינו כמעט בכל מקום הוא שבחנויות וגם במסעדות, החלק החיצוני הפונה לכביש הוא בית העסק (נניח מסעדה, מוסך לאופנועים, חנות לממכר מוצרי בנייה) - ואילו החלק הפנימי והקומות העליונות הם בית המגורים. כך שאל תתפלאו אם תעלו לקומה למעלה לשירותים - ופתאום יצא משם ילד קטן בדרכו לחדרו הסמוך...
בסופו של היום הזה חזרנו לעיירה Lao Cai, לנסיעה ברכבת הלילה בחזרה להנוי. ירדנו במסעדה הסמוכה לתחנה, המדריך הלך לקחת את הכרטיסים לקרון השינה בעוד אנו הזמנו את ארוחת הערב והתמנו עוד כשעתיים עד למועד העלייה לרכבת.
גם הפעם התא שלנו היה בסדר גמור והנסיעה בחזרה להנוי עברה ללא אירועים מיוחדים מלבד הקור המקפיא ששרר בתא, בניגוד לכיוון ההלוך.
