לשם שינוי, היום הזה התחיל עם גשם טורדני וטמפרטורות נמוכות באופן משמעותי מאלה שהיו ביומיים הקודמים.
נסענו לכיוון צפון מזרח לתחנה הראשונה שלנו, לונג סיר מר Longues-sur-Mer, כדי לצפות בסוללת תותחים גרמנית שהשתמרה במצב טוב מאד, כולל חלק מהתותחים המקוריים. גם כאן ניתן היה לראות עשרות חורים עמוקים שנוצרו באדמה מניסיונות כוחות הברית לשתק את הסוללות.
המשכנו מערבה לכיוון קולוויל סיר מר Colleville sur Mer, שהיתה למעשה מרכז חוף הנחיתה ״אומהה״ במלחמת העולם השנייה (מי שלא ראה את הסרט ״להציל את טוראי ראיין - הרי שבהחלט מומלץ לראותו לפני הביקור כאן באזור. מתברר שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי - יש הסבר קצר במוזיאון) וביקרנו בבית הקברות האמריקאי העצום (כ- 9400 חיילים אמריקאים קבורים במקום). האתר משומר להפליא, במימון אמריקאי מלא. כל שילוב של המילים מדהים/מרשים/חוויה בלתי נשכחת יצליח לתאר את עוצמת החווייה.
בכניסה לאתר יש מוזיאון קטן ותכליתי בו מסבירים, בליווי סרטים קצרים את מה שאירע באזור, כולל סיפורים אישיים של חלק מאלה שזכו במדליות על גבורתם בקרבות. אחד המיצגים מספר על המשפחה האמריקאית ששלושה מ- 4 בניה נהרגו בקרבות בחופי הנחיתה וסיםור זה שימש כרקע לסרט ״להציל את טוראי ראיין. לאחר מכן יוצאים לסיור באתר הענק. פשוט אי- אפשר לתאר את החוויה.
מכאן המשכנו לעיירה סיינטה מר אגליז Sainte Mere Eglise, בה יש כנסייה עליה צנח צנחן אמריקאי ונשאר תלוי כמעט יום שלם, עד שכוחות הברית כבשו את העיירה וחילצו אותו. זו היתה האטרקציה היחידה בה ביקרנו בעיר.
מכאן המשכנו לנקודת הנחיתה של הריינג'רס האמריקאים בפואה דו הוק Pointe du Hoc. גם כאן יש סיפורים מדהימים על הפישולים באיתור היעד ועל הגבורה של החיילים בטיפוס למצוק שנחשב לבלתי עביר.
התחנה הבאה היתה העיר קוטאנס Coutances, בה יש קתדראלה גדולה וגן ציבורי נחמד מאוד, בו יש דמויות העשויות ממתכת והממחישות משלי ילדים מפורסמים, כגון הצרצר והנמלה, הארנב והצב ועוד. ליד כל פינה כזו יש שלט בצרפתית עם עיקרי הסיפור. הקתדראלה לא משהו מיוחד, כך שלמרות הגן הבוטאני הנחמד - מומלץ לוותר.
משם חזרנו למלון לאסוף את הציוד שלנו, ומשם נסענו כשעה לכיוון מערב, לאזור ברטאן Bretagne, עד לעיירה Trans la Foret בה המלון שלנו לימים הקרובים, מלון La Fontaine, הממוקם בחווה חקלאית שהוסבה למלון.
כאן המקום לספר שבכל אזור נורמנדי יש עשרות חוות חקלאיות הממוקמות במבני אבן ענקיים ויפים ביותר, דמויי מבצרים. חלק לא מבוטל מהן הוסב לבתי מלון.
ועוד, לשמחתי ה- GPS ״התעקש״ להוביל אותנו לא פעם בכבישים צדדיים, כך שהתאפשר לנו לראות אינסוף שדות חיטה, כפרים יפיפיים ועוד ועד. לא סתם כתבה נירה רוסו ״עוד לא נולד הכפר הצרפתי המכוער, בטח לא באזור נורמנדי״. כתבה - ואני לא יודע אם היא יודעת עד כמה צדקה.
בנוסף, וכצפוי, כל אזור נורמנדי מלא במוזיאונים להנצחת נושא הנחיתה ו-(בעיקר) היחידות של צבא ארה״ב שהשתתפו בפלישה. עשרות בונקרים ועמדות תותחים של הגרמנים ועוד. יש גם לא מעט אטרקציות של סיורים בג׳יפים הצבועים בצבעי צבא ארה״ב, חנויות בהן מוכרים ״מדים״ ועוד. מעבר לחלק הממוסחר, זו היתה חווייה עצומה עבורי לבקר אפילו בחלק קטן מהאתרים עליהם קראתי כ״כ הרבה. אבל בהנחה שלא כל בני המשפחה מתעניינים בהיסטוריה צבאית, בהחלט מומלץ לבקר רק באתרים העיקריים במשך 1-1.5 ימים מתוך הטיול - או לקיים טיול נפרד וייעודי, רק לנושא זה. וכנראה זה מה שאעשה בעתיד.
לפנות ערב, בדרך לאיסוף המזוודות מהמלון הקודם, עצרנו בסופרמרקט גדול וקנינו ארוחה קלה לערב, ואיך לא - גם בקבוק סיידר טעים.
ולגבי בית המלון בו שהינו ב- 2 הלילות האחרונים, Manoir de la Queue du Renard, הרי שהוא מומלץ בחום. מקום נעים ביותר, מבנים יפים, ארוחת בוקר מצויינת (דברי מאפה ופירות, ללא גבינות/ביצים) וצוות ידידותי ביותר.
הנוף בברטאן היה קצת שונה, הרבה פחות שדות חיטה עם גלגלי קש - ובכלל התחושה (אולי בגלל שנסענו בשעה מאוחרת למדי ביום שישי בערב) היתה של אזור די נטוש, ממש ללא תנועה כלל (ההיפך הגמור מהמצב בנורמנדי). גם למלון זה לא היתה לי כתובת מדוייקת, אבל מכיוון שהכפר קטן מאוד, מצאנו את המקום לאחר כמה דקות של חיפוש.
הכפר Trans La Foret נראה יפה מאוד, עתיק למדי (חק גדול מהבתים, כמו גם רוב המבנים בחווה בה לנו) היו קיימים עוד בתקופה של נפוליאון. ומכיוון שכאן לא היתה נחיתה כמו בנורמנדי, הרי שרוב הכפרים נותרו שלמים לחלוטין.
החווה בה לנו יפה מאוד, מה שאנו אוהבים. אבל הבנות כנראה ציפו למלון יותר קונבנציונאלי והיו ממש בהלם... זאת למרות שהחדרים שקיבלנו היו מודרניים לחלוטין וענקיים. לאחר כחצי שעה כבר התרגלו לרעיון ותחושתן השתפרה.
יומן מסע לצרפת, יולי-אוגוסט 2012 - חלק 4
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
