הבוקר קריר מאוד, מעונן אבל ללא גשם.
לאחר ארוחת בוקר טובה נסענו כחצי שעה להר סנט מישל Le Mont St Michel, שגובהו כ- 160 מטר מעל לפני הים. החנינו את הרכב באחת החניות הרבות שבמקום, הלכנו מרחק לא קצר עד לאוטובוסים המיוחדים נאבט Navettes המספקים הסעות חינם ונסענו עד למרחק קצר מההר.
מדובר במינזר שנמצא על אי, שבזמן השפל נגיש ליבשה - ובזמן גיאות מנותק ממנה. בזמן השפל הים נסוג כמה קילומטרים טובים לאחור.
בעלת המלון בו שהינו הזהירה אותנו להגיע מוקדם, לפני השעה 10:00, שכן בשעות אלה מתחילים להגיע האוטובוסים עמוסי התיירים וקשה לזוז בדרכים המובילות למינזר.
כשהגענו -; התברר שצדקה. נחילי תיירים כבר החנו את רכביהם והיו גם עשרות אוטובוסים בחניון הענק. מאות אנשים עשו את דרכם לתחנת הנאבטים, שהיתה במרחק גדול למדי מהחניון (כק"מ). לא מרחק גדול מדי, אבל בכל זאת לא נוח.
הנאבטים הגיעו בתדירות גבוהה למדי וגם מרחק הנסיעה לא גדול.
ראינו גם מספר די גדול של אנשים שעושים את דרכם להר ברגל.
נכנסים בשערי המקום ומתחילים בטיפוס תלול בשבילים הצרים העמוסים בתיירים, עד שמגיעים למינזר עצמו. תשלום של דמי כניסה לא גבוהים - וקדימה. המינזר בנוי על-פני כמה קומות ונשקף ממנו נוף נהדר לכל הסביבה. במיוחד מרשים נושא הגאות והשפל. המינזר עצמו יפה ומרשים מאוד, חיצונית ופנימית. אם יש לכם זמן להמתין לגיאות - כדאי לעשות זאת. מומלץ ביותר.
המראות של השפל פשוט מדהימים. המים נסוגים קילומטרים רבים לאחור ומשאירים חול צפוף, בוצי וקשה למדי.
אני ציפיתי שהגאות תהיה מהירה, אך לא כך היה. ביום ביקורנו הגאות היתה אמורה להיות בשיאה בסביבות שעה 1330. כשעה לפני כן ראיתי במרחקים גלים קטנים ולבנים המתקרבים אלינו. למרות המתנה של כשעה, המים עוד היו רחוקים המינזר, אם כי הם כיסו כחצי מהדרך.
בשיא הגאות המינזר מוקף מכל צידיו במים ורק מעבר צר מאפשר גישה אליו. כיום חניון המכוניות מרוחק כחצי ק״מ מהמינזר. בעבר החניה הגיעה ממש למרגלותיו. להבנתי, הגיאות כיסתה את החנייה במים שוב ושוב, כל שהאספלט היה במצב די רעוע. שלא לדבר על הסיכון שהיה למטיילים... כך שהחליטו לאפשר גישה רק לנאבטים המסודרים - ולהולכי רגל, וכל זאת על רמפה מוגבהת ומסודרת.
כל עניים הגיאות והשפל מאוד מורגש בכל אזורי החוף בנורמנדי, ואני חושב שרק כשרואים את התופעה - מבינים באמת את המשמעות של המילים האלה. פשוט מדהים לראות איזורים עצומים שמרוקנים ממי ים, לעיתים לגובה של 7-10 מטר, ואז שבים ומתמאים תוך כמה שעות.
כאמור, מהמינזר נשקפים נופים נהדרים לסביבה.
והבנות ניצלו את השטח להשארת חותם -; הלהקה האהובה עליהן.
מכאן השכנו לעיירת הפירטים קונקאל Cancale, בה יש מרינה נחמדה. עיירה זו ידועה כבירת הצדפות. בכניסה אליה ממזרח יש חווה לגידול אוסטרס, אליה לא יכולנו להיכנס כי באותה השעה לא היה מתוכנן סיור באנגלית - ולא ניתן לקיים סיור ללא מדריך.
לאור זאת המשכנו לנמל. החנינו את הרכב, הלכנו לאורך החוף וגם כאן התרשמנו מהשפל. לאחר זמן מה הגענו למזח הדייגים, שם מכרו סוגי צדפות שידועות היטב בכל האזור. ניתן היה גם לאכול אותן במקום, כפי שעשו כמה תיירים אחרים. את הצדפות הריקות זרקו מעבר לכתף למרגלות החומה של הנמל, וזה הסביר לנו כיצד נוצרו הכמויות העצומות של הצדפות שם.... 
בעבר שלה היתה גם עיירת קורסיירים Corsairs, שהיו בעצם פיראטים ששימשו כקבלני משנה של המלוכה והיה להם אישור לשתוף אניות של מדינות שהיו במצב מלחמה עם צרפת.
לסיכום, אפשר לוותר על עיירה זו.
החלק האחרון במסלול היה כף גרואין Pointe de Grouin, ממנו נשקפות תצפיות לא רעות על המרינות של כפרי החוף שבסביבה, כמו גם על כמה איים סלעיים מאוד שנמצאים במרחק כמאה מטר מהחוף. נופים יפים ופראיים, מומלץ. גם כאן היה בונקר עילי גרמני מסוג Blockhaus ששומר היטב אך לא ניתן להיכנס אליו. מכיוון שהמקום חשוף לרוחות היה די קר במקום.
במהלך הנסיעה עברנו כפרים רבים, בהם בתי אבן יפים כפי שאנו אוהבים. בנוסף, גם כאן יש טורבינות רוח רבות, כפי שהיה באזור נורמנדי.
את הערב סיימנו בארוחת ערב גורמה צרפתית במסעדה בשם Restaurant les Terrasses, הנמצאת על שפת אגם, בעיירה קומבורג Combourg. מומלץ.
יומן מסע לצרפת, יולי-אוגוסט 2012 - חלק 5
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
