לאחר ההשכמה יצאנו לעיירה הסמוכה למלון לחפש ארוחת בוקר. לאור השעה המוקדמת (עבור המקומיים) מצאנו רק Patisserie אחת פתוחה, בה קנינו קרואסונים ובאגט טריים, חמים וטעימים, אבל לא קפה/תה. חזרנו לחדר, אכלנו את המטעמים, הורדנו את הציוד ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה ביום זה היתה האקווריום Nausicaa בעיירה Boulogne sur Mer. המקום התגלה כמרשים ביותר (הרבה יותר מעניין מהאקווריום של לונדון) ובילינו בו קרוב ל - 3 שעות מהנות.
משם נסענו נסיעה ארוכה של כשעתיים וחצי לעיירת הדייגים פקאם Fecamp, שם יש מנזר בנדיקטיני יפה בשם , ובעיקר מייצרים שם ליקר מצויין בעל אותו השם - Benedictine.
במינזר ניתן לראות גם את תהליך הייצור של הליקר, אבל הבנות לא היו מעוניינות ולכן עזבנו את העיירה והמשכנו במסלול.
במהלך הנסיעה עברנו בנופים נהדרים, שטחים עצומים של גידולי חיטה וגידולים אחרים, חלקם לאחר קציר ומלאים עד לאופק בגלגלי הקש. עוד שמנו לב שכמעט ולא היו בתים עתיקים, כנראה תוצאה של ההרס במלחמת העולם השנייה.
משם המשכנו לעיירה Etretat, שידועה בעיקר בגין המצוקים הלבנים הסמוכים לה Falaises d'Amont (בצד מזרח) ו- Falaises d'Aval (בצד מערב). הנקודה המעניינת ביותר היא מצוק הצורת קוף של מחט - Manneporte. לפני ההגעה לקו המצוקים הראשון (ממזרח) יש כנסיה קטנה ואנדרטה לזכרם של שני טייסים שניסו לטוס מעל לאוקיינוס האטלנטי והתרסקו לתוכו בשנת 1927. אנו הצלחנו להגיע למצוקי d'Amont בלבד. מראה מרשים ביותר, מאופק לאופק.
מסביב חגו כל הזמן שחפים, או שסתם עמדו להם שם כאילו שהם בעלי הבית במקום... (ואולי זו האמת).
מצאתי שביל תלול מאוד שמאפשר ירידה עד לקו המים ולכן ירדתי כדי לבדוק אפשרויות צילום. למטה התברר שבחלק התחתון של המצוק יש מערה צרה ונמוכה באורך של כ- 50 מטר, שנחצבה כדי לאפשר מעבר לצד השני של המצוק. התכופפתי (מאוד) ועברתי דרכה.
מצאתי שם חוף רחצה קטן ומסולע. כדי לרדת אליו היה צריך לרדת בסולם מתכת חלוד ובסופו כמטר וחצי של חבל (הסולם לא היה ארוך מספיק כדי להגיע לקרקע). החלטתי שזה מיותר ולכן חזרתי שוב למערה ועליתי במדרגות התלולות עד לקו המצוקים למעלה, טיפוס קשה למדי.
ניסינו למצוא את דרכנו למצוק השני Falaises d'Aval שהוא בצורת קשת, אבל לא הצלחנו למצוא דרך גישה.
הנופים פשוט נהדרים. כדאי להקצות לפחות 3-4 שעות למצוקים האלה, כולל הירידה למטה.
לאור זאת הלכנו לאכול במסעדה המצויינת La Taverne des Deux Augustins שבמרכז העתיק של העיירה, השוכנת בבית עץ עתיק מלפני כ- 160 שנה. כל פנים המסעדה מקושט באופן מרשים בחפצי עץ ועור עתיקים, יפה מאוד.
כדרכי אכלתי מאכל מקומי מבוסס שוקרוט (כרוב כבוש חמצמץ) עם תוספות קורקבנים וברווז וחרדל מקומי חריף, כולל טעימת סיידר אלכוהולי מקומי. היה טעים מאוד.
בעיירה זו התפלאתי למצוא כמה בניינים עתיקים העומדים על תילם, מלאים גילופי עץ מעניינים.
למרות שעוד היה אור רב, החלטנו לוותר על המצוק d'Aval ולנסוע עוד כמעט שעתיים עד למלון שלנו, Manoir de la Queue du Renard, בעיירה Tracy Bocage, אליו הגענו כמעט בחצות, בחושך מלא. זה חווה כפרית גדולה (יותר נכון - בניינים) וסביבה גן ענק וגם אגמון.
בדרך לכאן עברנו דרך מספר רב של כבישי אגרה שילמנו סכום מכובד ביום זה. למרות השילוט שאמור להיות ברור, שמטרתו להפנות את הנהגים לסלול התשלום הנכון, התבלבלנו לא פעם ועמדנו בתורים שכנראה נועדו למשאיות, שכן לא היו בהם חריצים למטבעות או כרטיסי אשראי. רברס קל לעמדה המתאימה - ועברנו גם את זה.
בדרך למלון עברנו מעל לגשר עצום וגבוה מאוד, Pont de Normandy, שכנראה נבנה בגובה כזה כדי לאפשר מעבר מיכליות נפט (בכל האזור יש בתי זיקוק נפט רבים). אורך הגשר כ- 2100 מטר וגובהו כ- 215 מטר. זה נראה תלול מאוד - ממש כמו רכבת הרים. 
לאורך כל הנסיעה באזור, ובמיוחד בקרבת הגשר, שמענו טיפות שנופלות על השמשה הקדמית (וראינו כתמים בהתאם), למרות שלא היו כלל עננים בשמיים. למחרת בבוקר התברר לנו שפשוט נסענו דרך ענן של חרקים - שנמרחו על השמשה של הרכב... לבסוף הגענו כאמור למלון Manoir de la Queue du Renard כמעט בחצות. הבחור התורן יצא לקראתנו, מיקם אותנו בחדרים ולאחר מקלחת מהירה הלכנו לישון תשושים.
יומן מסע לצרפת, יולי-אוגוסט 2012 - חלק 2
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
