יום רביעי, 2/8
הבוקר קמנו לבוקר קריר, 8 מעלות, אבל השמיים היו נקיים לחלוטין מעננות וגם מהאובך/עשן המעיקים שלא אפשרו לראות דבר למרחקים בימים האחרונים.
הנוף מהמרפסת שלנו היה מרהיב.
התכנית להיום היתה לסייר ב- Sunshine Meadows, אבל כל האזור נסגר בימים האחרונים לאור שריפות באזור. לאור זאת היינו חייבים לאלתר מסלול חלופי.
לאחר ארוחת בוקר טובה במסעדת המלון, ארזנו את הציוד והשארנו את המזוודות אצל פקידת הקבלה.
המלון שלנו בלילה האחרון, Juniper Hotel & Bistro, היה נחמד ונעים. גם ארוחת הבוקר שבו היתה טעימה ולא יקרה מדי. המסעדה שלו נחשבת לאחת הטובות בבאנף. מומלץ.
יצאנו להר Tunnel Mountain שבתוך באנף. הוא בגובה של 1,690 מטרים, כלומר אפילו לא גבעה במונחי הרוקיס… ומתנשא כ- 300 מטרים מעל לעיירה. עלינו ברחובות עד שעברנו את המרכז הקהילתי, פנינו עוד שמאלה במעלה ההר והחנינו בחנייה הצדדית הראשונה שמצאנו. השביל תלול מעט אך במצב יחסית סביר (כלומר מעט אבנים ושורשי עצים) ומעת לעת יש נקודות תצפית, לבאנף עצמה, אגמי Vermillion, נהר Bow, אחד מחלקי הר Mount Rundle, הר Mount Sulphur (יכולנו לראות בקלות את מבנה בית המבקרים שעל ההר ואת התחנה המטאורולוגית) ולצד השני של ההר. בשיא ההר יש את המראות היפים ביותר, כמובן.
יכולנו לראות סירות השטות לאיטן בנהר Bow מתחתינו.
בדרך למטה, ממש במטרים האחרונים לפני החנייה פגשנו את הציפור החומה שראינו בדרך ללודג׳ באגם Shadow, ובפעם הזאת כולל 2 אפרוחים. כל הסיפור לקח פחות משעתיים. אורך המסלול היה 2.3 ק״מ הלוך וחזור. מומלץ.
מכאן נסענו לאגם ג׳ונסון Johnson Lake, שהוא אגם ״פשוט״ יחסית למה שראינו עד כה. יש שביל הליכה נחמד סביב האגם, באורך של 3 ק״מ ויש (בעיקר בגדה המזרחית) נקודות תצפית על האגם ועל ההרים העצומים שמסביב. בקצה הרחוק (הדרומי) של האגם ניתן לראות יפה מאוד את הרכס המרשים של הר Cascade Mountain שנמצא צפונה. נחמד.
מכאן המשכנו לאגם מינוואנקה Lake Minnewanka, שהוא אגם גדול מאוד ושימלאו אותו במים באופן מלאכותי לפחות פעמיים. ניתן לקחת בו סיורים בסירות.
מכאן המשכנו לאגם Two Jack Lake, שם החנינו את הרכב בחניון התחתון, הצמוד ממש למי האגם, ועלינו קצת במעלה הגבעה כדי לשבת בכיסאות האדומים, שנדמה שנמצאים בכל מקום בקנדה. במרחק של מטר מאחד הכסאות היה פתח של מאורת סנאים, ואלה באו והלכו והתקרבו אלינו והריחו אותנו ללא הרף. הגיעו גם כמה ציפורי שָׁלָך (שאנו מכירים כעיטי דגים), שניקרו באדמה ללא הרף ותפסו חרקים, וגם הצליחו לתפוס חרקים במעופם. חששתי שינסו לתפוס את אחד הסנאים אך הם התעלמו האחד מהשני.
קרוב לחניון התחתון יש לשון אדמה הנכנסת כ- 30 מטר לתוך האגם, ויש שם שולחנות אוכל. בקיצור ישבנו שם בנחת יותר מחצי שעה ופשוט נהנינו מהנוף ומהקרבה לסנאים.
מכאן חזרנו למכולת בבאנף, שם קנינו סנדביצ׳ים ומרק בשר מוכן וטעים. נסענו לחניון נחמד שנמצא קרוב לכביש המוביל לאגמי Vermillion ושם אכלנו צהריים.
מכאן נסענו למלון, אספנו את המזוודות והתחלנו את הנסיעה לקאלגרי Calgary. מכיוון שהשעה היתה רק 14:00, הרי שעוד אפשר היה לנצל את השעות שנותרו עד לערב, ולכן עצרנו במרכז המבקרים של העיירה קאנמור Canmore, שם המליצו שניסע לקאלגרי דרך כביש 1 ונעשה את מסלול Grotto Canyon, שם יש ציורי קיר שצוירו ע״י השבטים האנידיאניים לפני 500-1000 שנה.
החנינו את הרכב בחניון והתחלנו ללכת בשביל שרובו היה מכוסה בחלוקי נחל ואבנים בגדלים שונים - מאוד לא נוח להליכה. הבחורה במרכז המידע אמרה שנמצא את ציורי הקיר בסמוך לקיר המשמש לטיפוס הרים.
בערך באמצע הדרך ירדה לפתע מן ההר חיה דמויית יעל, שנקראת כאן Rocky Mountains sheep.
המשכנו בתוך הסלעים עד שהגענו לקיר, אל לא ראינו שום ציורי קיר. בהמשך הקניון אמור להיות מפל מים, אבל מהזרזיף שראינו שזורם בקרקעית הוואדי, הבנו שהמפל לא יהיה מרשים במיוחד ולכן חזרנו לרכב ומשם נסענו ישירות למלון שלנו ללילה זה, מלון Port O' Call של Best Western, שנמצא בסמוך לשדה התעופה והתגלה כנעים ונוח.
למחרת כבר היתה הטיסה שלנו לארה״ב להמשך פעילות שם, ולכן בזאת מסתיים סיפור הטיול המופלא שלנו ברוקיס הקנדיים.
הטיול הזה נמשך 14 יום, מתוכם 13 ימי שטח. בתקופה זו נהגנו 1,760 ק״מ והלכנו204 ק”מ, כלומר בממוצע כמעט 16 ק״מ ביום.
