יומן מסע לפלופונס - מרץ 2013, חלק 5

 25/3/2013 -; היום החמישי

הבוקר קמנו ליום מעונן לחלוטין עם רוחות חזקות מאוד.
ירדנו לבניין הראשי לארוחת בוקר אך בעלי המקום לא פתחו עדיין, כך שחזרנו לחדר להשלמת אריזת המזוודות. כעבור רבע שעה ירדנו שוב והפעם כבר מצאנו את האבדה (בעלי המקום).
 ארוחת בוקר מהירה וחזרה לחדר. לפתע צלצול בפעמון - מתברר שבעלת המקום הביאה לנו קופסה של ריבת הבית - כמתנה.



הודינו לה ויצאנו לדרך לחבל מאני Mani, הידוע בבתי האבן דמויי המגדלים שבו.

החלטנו לנסוע קודם למלון ולהשאיר בו את המזוודות, ורק לאחר מכן לבצע את המסלול המתוכנן. הדרך, שנמשכה כמעט שעתיים, עברה דרך נופים ירוקים ופורחים, הבדל ניכר מהנוף אתמול. לאורך המסלול התגלו מעת לעת בתי אבן יפים. חלק מהדרך עברה לאורך החוף ואז ניתן היה לראות את השפעת הרוח על הגלים.

 באחת הנקודות היתה אונייה נטושה וחלודה על החוף, נראה שנסחפה באחת הסערות.



לאחר עוד כמה ק״מ הגענו לעיירה אראופולי Areopoli שרובה בתים ומגדלים מאבן - ממש מה שחיפשתי. ככל שהתקרבנו לאראופולי - כך הלך וגדך מספר בתי האבן. בעיר עצמה, בזמן שחיפשנו את הדרך למלון שלנו, To Pappoudiko, שנמצא בכpפר סמוך בשם אומאלס Omales, הגענו לכיכר המרכזית ושם ראינו התארגנות לתהלוכה. מתברר שהיום חוגגים ביוון את 25 למרץ, שהוא יום העצמאות מהשלטון הטורקי - כמו גם יום ההולדת (על-פי המסורת) של המדונה. זה גם הסביר מדוע כל החנויות שעברנו בדרך היו סגורות...

הגענו למלון, שהוא מעין ריכוז של בתי ומגדלי אבן, כמיטב מסורת הבנייה בחבל מאני Mani (האזור שבו היינו), מצאנו את בעלת המקום החביבה, קיבלנו שתייה חמה (קפה אלניקו בשבילי, בבקשה), השארנו את המזוודות ויצאנו לתחנה הראשונה - מערות פירגוס דירו Pyrgos Dirou, שהן מערות נטיפים אליהן נכנסים באמצעות סירות משוטים.

 היום, עקב הים הגבוה, הסיבוב בסירות היה לאורך מסלול של 300 מטר בלבד, לעומת יותר מק״מ בימים רגילים. לאחר השייט הקצר יש מסלול של כמה מאות מטרים במערת נטיפים יפה מאוד.







משם המשכנו לכפרים שלאורך ״האצבע״ האמצעית של דרום מזרח הפלופונז, שהוא כאמור חבל מאני. מזג האוויר היה אביך לחלוטין אך הרוח נחלשה במידה ניכרת.

 לכל אורך הדרך ניתן היה ראות בקלות כפרים מיושבים, כמו כפרים נטושים, בהם ניצבים מגדלי האבן שמאפיינים את האזור הזה. בהתחלה חשבתי שמדובר בציפוי אבן חיצוני, כמו בירושלים. אבל ראינו מספר בתים בבנייה - התשתית של הקירות היא של לבנים או בטון - ובכל הצד החיצוני פשוט בונים שכבה עבה מאבן... אין פלא שגם הבתים המודרניים נראים כמו מבצרים. הבתים פשוט יפים.





 התחנה הראשונה היתה הכפר יירולימנאס Gerolimenas שעל קו החוף. הגענו עד לקו המים ומצאנו את עצמנו ניצבים מול קו חוף מוכה גלים עצומים, שהיכו שוב ושוב בסלעים שמצידו הדרומי של המפרץ, בבתים שמצידו הצפוני - וכמובן ברחוב הצר שבין הים לקו החנויות ובתי הקפה שממזרח. מחזה מדהים ומפחיד - מעולם לא עמדתי קודם קרוב כל-כך לגלים עוצמתיים כאלה.







 נשארנו במקום כרבע שעה, בין ניסיונות צילום נועזים - לבין בריחה מהגלים שגלשו כאמור עד לקו החנויות. נזכרתי בתמונות של הצונאמי שהיכה ביפן לפני שנתיים - ראו את הגל עובר בקלות מעל לחומת המגן. אז כאן זה כמובן לא היה צונאמי - אבל זו ההרגשה שהיתה לי...
והנה קישור לסירטון שצילמתי: http://youtu.be/NvNlGYEZWCM

המים זרמו בעוצמה רבה לכל הרחובות שמסביב והיו שם נקודות מעבר בין הבתים - גם דרכם זרמו מי הים.

 מכאן המשכנו דרומה לארך הכביש הראשי עד לכפר ואתייה Vathe ia העתיק, הנמצא מעל למצוק. ואז הבנתי למה הכל נראה לי כל-כך מוכר - חלק גדול מהמבנים דומים למה שראינו בפרובאנס שבצרפת - והמגדלים מזכירים מאוד את אזור סאן ג׳ימיניאנו שבצפון איטליה. מבדיקה התברר שיש בכל זאת כמה סגנונות בנייה - שבאים לידי ביטוי בגימור החיצוני של הבית, ובחלק מהמקרים זה נראה כאמור כאילו מדובר בציפוי אבן, שכן הגימור כל כך עדין ואחיד. אבל - זה היה הדבר האמיתי, בתים מאבן מלאה. לו יכולתי לארוז אחד ולקחת ארצה - הייתי עושה זאת....







אחרי הכפר ואתיה תיצפתנו מרחוק על הכפר מארמרי Marmari והמשכנו לצד השני (המזרחי) של ״האצבע״, לכפר הדייגים פורטו קאג׳יו Porto Kagio. אבל מזג האוויר הסוער גרם למים להיות עכורים וסוערים, כך שלא היה מה לראות - וחזרנו בחזרה.

סיירנו קצרות בכמה כפרים מומלצים - נומייה Nomia וקיטה Kita ודילגנו על כפרים מומלצים אחרים (בריקי Briki, וומוואקה Vamvaka ו- דרייאלוס Dryalos), שכן רצינו להספיק ולהגיע באור יום לאראופולי.

 ואכן, אראופולי התגלתה כיפה מאוד. הגענו למרכז העתיק של העיר, החנינו את הרכב וסיירנו ברחובות היפים. בכל פינה ניצב לו מבנה יפה אחר. חלק מהמגדלים הם מוזיאונים, אבל היום הכל היה סגור לאור החג הכפול.






לאחר ארוחת ערב קלה של פאי גבינות ותרד, חזרנו למלון היפה שלנו טו פאפודיקו To Pappoudiko.
 מתברר שקיבלנו חדר בקומה העליונה. חדר ענק ומפואר, הקפדה על כל הפרטים הקטנים. פשוט נהדר. כל הקירות כמובן מאבן צבועה בצבע לבן, תקרה משופעת מעץ כהה - בדיוק מה שאני אוהב. Like גדול.









 המשך הטיול:
family.lametayel.co.il/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%A1++%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2013+%D7%97%D7%9C%D7%A7+6