יום שלישי 18/4/2017
לאחר ההתארגנות בבוקר הצצתי מהחלון החוצה וראיתי שכל השדה שמול הפנסיון הפך ללבן. ירדתי למטה והתברר שהכל היה מכוסה בקרה, משמע הטמפ׳ בלילה ירדו קרוב מאוד לאפס. עוד לא ידענו שטמפרטורות אלה הן חמות יחסית למה שנפגוש בהמשך הטיול...
אכלנו ארוחת בוקר טובה וטעימה, שילמנו ויצאנו לדרך לכיוון העיירה בורשה Borșa, כדי לראות את מפל זנב הסוס (Cascada Cailor ברומנית) שהוא אחד המפלים הגבוהים ביותר ברומניה (90 מטרים, והוא נמצא בגובה של 1,300 מטרים). בעיירה יש רכבל שעולה על הר. הר זה הוא חלק מהרי רודניי Rodnei. הרכבל משמש למעשה את גולשי הסקי, אך בתקופה זו אין הרבה שלג. או יותר נכון - לרוב לא אמור להיות הרבה שלג... (פרטים בהמשך).
הרכבל נקרא Telescaun Borșa והוא נמצא כ- 10 ק״מ מהעיירה בורשה, בתוך מתחם תיירותי בשם Complexul Turistic Borşa.
בדרך לשם ראינו את אותו רכס הרים שראינו אמש בוהק בשקיעה.
החנינו את הרכב ולבשנו בגדים חמים, שכן נשבה רוח קרה וטמפ׳ הסביבה היתה קרובה לאפס. כל מדרון ההר שמתחת לאזור עמודי הרכבל היה מכוסה קרה ולכן היה לבן ובהק באור השמש. ההרים הגבוהים שמדרום-מזרח לבורשה היו מכוסים שלג לבן ויפה.
סביב לתחנת העלייה היתה גדר העשוייה ממגלשי סקי ישנים.
רכשנו כרטיסים לרכבל, שהוא בעצם ספסלי ישיבה. הטכניקה היתה די משונה - עומדים על משטח בו יש סימון של כפות רגליים, הספסל נע על המסילה ומגיע מאחורינו. שניות לפני כן מטיל המפעיל שמיכה על ספסל העץ, שאיכשהו נחתה בצורה ישרה - וצריך מייד להתיישב על הספסל ולהוריד את מעקה הבטיחות, כל זאת תוך כדי חצי ריצה קדימה...
הנוף במעלית בדרך למעלה היה מרהיב.
למרות הטכניקה המשונה כאמור, הצלחנו להתיישב ללא תקלות והתחלנו את העלייה שנמשכה כ- 17 דקות, למרות שהתחושה היתה שהיא נמשכת הרבה יותר. ככל שעלינו למעלה כך הלכה וגבר הקור. הירידה מלמעלה בוצעה באותה השיטה, רק שהפעם כבר היינו מיומנים...
אורך הרכבל הוא כ- 2,030 מטרים והפרש הגובה הוא של כמעט 500 מטרים. ברכבל הזה יש 116 קרוניות (ספסלים) והוא מגיע לגובה של כ- 650 מטרים, שם כאמור יורדים מהקרוניות. יש עוד תחנה גבוהה יותר, ב- 850 מטרים.
הנופים למעלה, כשירדנו מהמעלית, היו מרשימים.
לאחר התארגנות קצרה, הלכנו לביתן השומרים (Salvamonte ברומנית), בדקנו במפת השטח את מיקום השביל שיורד אל המפל והתחלנו ללכת.
השלג הטרי היה מונח על ענפי העצים סביב.
הדרך למטה היתה תלולה ולעיתים חלקלקה, מהמים שנמסו וקפאו. השביל היה מכוסה בשלג והיו מעט מקומות בהם הוא נמס והפך מייד לקרח, מה שדרש הליכה זהירה, שכן לא היינו מצויידים בקרמפונים. וכל הזמן זכרנו שאחרי כל ירידה יש עלייה...
בחלק מהמקומות ראינו בקרקע מים שקפאו בצורת סיבים.
בנקודה מסויימת, כ- 20 דקות לאחר תחילת הירידה, פגשנו ב- 2 גברים ואישה, שהציעו לנו לשתות. חשבנו שהם מציעים לנו חיים ולכן סירבנו, שכן היו לנו בקבוקים משלנו. אבל לפתע שלף אחד מהם כוסיות קטנות ואז הבנו שהם מציעים לנו צוייקה, המשקה הלאומי הרומני. למרות השעה המוקדמת, לא מנומס לסרב לכוסית צוייקה, ולכן הסכמנו בשמחה. המשקה שרף את גרוננו וגרם לדמעות בעינינו. הם מייד הציעו לנו כוסית נוספת. שקלנו לסרב, אבל כאמור הנימוס מחייב... שמחים וערפיליים כמעה המשכנו עוד כ- 10 דקות בירידה אל עבר המפלים.
בדרך למפל היה צריך לעבור גשר מעץ.
בסופו של דבר הגענו לבסיס המפל, שהוא בעצם 2 מפלים, כאילו ב- 2 קומות.
יש אגדה עצובה הקשורה במפלים אלה, והיא שבזמן שהטאטארים כבשו חלק זה של רומניה, קפצו סוסי התושבים אל מותם, כדי שלא ליפול בידי הכובשים. ומי הנהר שנופל במפלים אלה נובעים מדמעותיה של התושבים.
בחלק התחתון של המפל המים היו די קפואים.
לאחר כמה צילומים התחלנו בעלייה בחזרה למעלה, במדרון התלול והחלקלק, עד שהגענו לרמה שבשיא ההר. השמש כבר עלתה ולהן חיממה את המשטח הארוך במורד ההר, ולכן הקרה נמסה. לפתע ראיתי שיש במספר מקומות פרחים סגולים ויפים, אותם צילמתי. לאחר כמה דקות מנוחה עלינו שוב על הרכבל וירדנו למטה.
לאור הטמפרטורות שעלו במקצת, נמסה כל הקרה ומעט השלג שהיה במדרון הסקי.
מכאן המשכנו למעבר ההרים פרישלופ Pasul Prislop. הדרך אליו מפותלת וכשאנו ביקרנו - הכביש היה מפורר לגמרי, דבר שחייב נהיגה זהירה מאוד. מעת לעת היו חפירות עמוקות מאוד, בשל צנרת ניקוז שהותקנה במקום במטרה לאפשר מעבר טוב יותר של מי הגשמים והשלגים המפשירים. אבל התוצאה בינתיים, עד לריבוד מחדש של הכביש באותו המקטע, היתה שנותר מעבר צפוף ביותר לרכב, כשמצד אחד תעלת ניקוז ושולי כביש מפוררים, מצד שני (כלפי התהום) הכביש החצוב בו הותקן הצינור הענק, וגם שוליים אלה של הכביש היו מפוררים.... אבל הנופים המושלגים שליוו אותנו לכל אורך הדרך היוו פיצוי.
המעבר מגיע לגובה של כ- 1,416 מטרים מעל לפני הים והוא מחבר בין מחוז מראמורש במערב לאזור בוקובינה Bucovina ממזרח.
המשכנו בדרך הארוכה והמשובשת עד למנזר מולדוביצה (ברומנית Mânăstirea Moldovița), שהוא אחד המנזרים המצויירים היפים ברומניה, שהוקם בשנת 1532. מנזרים אלה מכונים כך בשל ציורי הפרסקו המרהיבים המעטרים את קירותיהם, מבחוץ ומבפנים, כאשר 8 מהם הוכרזו כאתרי אונסקו. וזאת מעבר למבנה המנזר היפה לכשעצמו והמתחם המעוצב בו הוא שוכן. הצבעים השולטים בציו הקיר האלה הם צהוב וכחול (בכל אחד מ- 8 המינוריים יש גוונים שולטים אחרים). הכניסה למתחם מבוצעת דרך שער מרשים. המתחם עצמו מוקף חומה בצורה, כהגנה בפני הכובשים העות׳מנים ממזרח. מנזר זה הופיע בבול דואר רומני משנת 1968. המקום מומלץ. ניתן לשהות במקום עד שעה.
מכאן המשכנו למנזר סוצ׳ביצה (ברומנית Mănăstirea Sucevița), שהוא מתחם מבוצר ענק, גם בו מנזר מצוייר מרהיב והגנים הפנימיים מעוצבים יפה. גם מקום זה מומלץ וניתן לשהות בו עד שעה. בשביל המוביל למנזר היתה נזירה שמלמעלה משהו לעברנו. חשבנו שהיא רוצה תרומות, ואכן כך היה. היו לה דפים עם ברכות בשפות רבות כולל בקשה לתרומה לבית אבות.
מכאן חזרנו אחורה למלון שלנו ללילה זה, מתחם Complex Turistic Bucovina (ברומנית Popas Turistic Bucovina). מדובר במתחם גדול, בו מספר מבנים בהם חדרי השינה, לכל מבנה שם משלו. אכלנו ארוחת ערב קלה וחזרנו לחדרים לשינה.
