8/1/2016, יום שישי
קמנו ליום שטוף שמש. הלילה לא היה נורא כפי שחששנו. בחדר היו מזגן שעבד טוב וגם מאוורר גדול - שעשו את העבודה. לאחר ההתארגנות יצאנו מהחדר ואכלנו ארוחת בוקר פשוטה עם החוואי ואשתו.
לאחר מכן יצאנו לרכיבה בת כ- 3 שעות באופניים בשבילים של Cai Lay. ראינו מקומיים רבים, שכולם זיהו מייד שאנו תיירים. כולם היו ידידותיים להפליא ואמרו את 1-2 המילים שידעו באנגלית. עצרנו בבית ספר מקומי והצטלמו עם הילדים.
חלפנו מעל לא מעט גשרי עץ קטנים.
לאורך המסלול ראינו את הפעילות הכפרית המבוססת על הנהר הסמוך.
גם כאן משתמשים המקומיים בכל מקום פנוי כאמצעי בישול.
בכל מקום מסביבנו היו עצי פרי מכל הסוגים: jack fruit, בננות, קרמבולה, פפאיה, מנגו...
בדרך ראינו צמח נמוך מאוד, שמבנה ענפיו מזכיר את זה של הצאלון והנקרא ״הצמח הביישן״, שכן כשנוגעים בו הוא מייד מכווץ את העלים.
במקום אחר ראינו צמח המזכיר את נר הלילה אצלנו. היה גם צמח קטן אחר בעל השם ״צמח 10 בבוקר״, שכן הפרחים הסגולים שלו נסגרים לכאורה עד שעה 10:00.
לפני אחד הגשרים ראינו אישה שמכינה משהו עם בננות ועצרנו להסתכל. מתברר שאלה בננות עטופות בבצק ומטוגנות. קנינו כמה מהן - טעים.
במקום אחר ראינו מפעל לטיפול באורז - המסועים הלוקחים את האורז מהסירות המגיעות מהנהר אל תוך המפעל, שם אורזים אותו בשקים בסופו של התהליך. לא רחוק משם היה מפעל קטן בו קילפו את הקליפות מגרגרי האורז, באמצעות תהליך ממוכן. מעניין. זו פעם ראשונה שאני רואה את התהליכים האלה.
בסמוך עברנו ליד מפעל לייצור שקיות הניילון הממותגות שניתן למצוא בחנויות. זה המחיש היטב את הביטוי sweat shops...
בכל מקום כמובן ראינו את כל סוגי עצי הקוקוס שגדלים כאן באזור. כל הרכיבה התבצעה על שבילי בטון, שמשמשים גם לאופנועים, כפי שהיה לנו עד היום במקומות אחרים בוייטנאם. לעיתים היו קטעים די משובשים שלא הקלו עם הגב שלי. בכל אופן היו אלה 3 שעות מהנות ביותר.
מכאן חזרנו למנוחה קצרה בביתו של החוואי ותוך זמן קצר יצאנו לסיור של כשעה בסירה שלו בתעלות המים באזור. ראינו את המעגנים הפשוטים לסירות, הבתים העניים הסמוכים לנהר, מגוון מנופים פרימיטיביים להרמת סחורה מהסירות ואליהן. פרימיטיביים - אבל בהחלט עושים את העבודה. חלפנו מתחת לגשרי עץ פשוטים וגם מתחת ל- ״גשרי קופים״. גם זה היה מעניין.
חזרנו שוב לביתו של החוואי ולאחר מנוחה קצרה אכלנו שוב ארוחה טעימה ומגוונת שהכינה אשתו. היו מרכיבים להכנת אגרולים, דג מאודה עם מגוון פטריות וירקות, חביתה עם בשר ומאכלי ים, ״אורז צעיר״ עם קוקוס, ועוד ועוד. ארוחה טעימה מאוד ומיוחדת.
לאחר מנוחה של כשעה התארגנו לעזיבה, הודינו בחום לחוואי ואשתו, שילמנו על השתייה והתחלנו בהליכה בחזרה בשביל אל עבר הכביש, שם חיכה לנו הנהג עם הרכב והמזוודות שהשארנו.
מכאן יצאנו לנסיעה של כשעתיים לעיר Can Tho, ללילה האחרון של הטיול הזה. שמה של העיר נגזר מהביטוי Cam Thi Giang, שמשמעו ״נהר ה poems״. העיר נמצאת בגדה הדרומית של נהר Hau, שהוא הענף הגדול ביותר של נהר המקונג.
הגענו לעיר לפני השעה 16:00 והחלטנו לא להתבטל במלון ולכן לפני הכניסה אליו יצאנו לסיור בבית העתיק של Huynh Thuy Le, בו צולמו חלק מהסצנות בסרט המאהב, על-פי ספרה של Marguerite Duras. הדרך מ- Can Tho אל העיירה הזאת היא לאורך שדה ארוכה בת 4 מסלולים, 2 לכל כיוון, ובהפרדה שבין המסלולים יש צמחים המעוצבים יפה מאוד, בצורות גיאומטריות. בכל אופן לאחר כ- 20 דקות נסיעה הגענו לאתר. מדובר בבית עתיק ויפה מאוד, שמבחוץ מעוצב בסגנון צרפתי ואילו מבפנים בסגנון וייטנאמי טיפוסי. באחת הפינות יש שרטוט של עץ המשפחה של Huynh Thuy Le. הבית נמצא ברחוב Nguyen Hue, בעיירה Sa Dec הסמוכה ל- Can Tho.
לאחר מכן נסענו ישירות למלון שלנו ללילה זה, ה- Hau Giang בעיר Can Tho.
לאחר מנוחה קצרה יצאנו לסיור בעיר. מהמלון יצאנו לטיילת שלאורך נהר Can Tho, לכיוון צפון. רוח די קרירה וחזקה פגשה את פנינו, משהו כמו 7-8 קשר, למרות שהטמפ׳ היו עדיין גבוהות.
גם כאן ניתן למצוא לא מעט בתים צרפתיים עתיקים, ביניהם כמובן בית הכלא.
מכאן פנינו כנגד לכיוון השעון והלכנו ברגל במסלול מלבני במקביל לתעלת Rach Cai Khe, עד שהגענו לתעלת Kenh Xang Thoi, שמסתיימת בלגונה עגולה.
משם ירדנו דרומה בחזרה למלון, עד שהגענו לשוק שלידו. השוק הזה היה קטן מאוד וכרגיל כל הדוכנים החזיקו בדיוק את אותה הסחורה.
גם כאן הרחובות היו מוארים במגוון שלטי ניאון, לקראת השנה החדשה (Tet).
חזרנו למלון לארגן את הציוד לקראת העזיבה המוקדמת מחר - והנסיעה ישירות לשדה התעופה אחה״צ.
לסיכום אתמול והיום - חוויה מצויינת, למרות ההלם הראשוני של לינה באמצע שום מקום, בתנאים בסיסיים ביותר. למעשה לא היינו צריכים להיות מופתעים, שכן האירוע הזה היה מתוכנן והיווה חלק מהתכנית שלנו. מה שנקרא - לא עשינו הכנה פסיכולוגית מתאימה. לו היינו 30 שנה צעירים יותר אולי זה היה פחות ״הלם״, אבל אנחנו חשבנו על המקביל האירופי, Agroturismo. בכל אופן התאוששנו במהירות וכאמור בסופו של דבר מעבר לשירותים ולמקלחות המשותפים, הכל היה בסדר גמור וזו היתה חוויה מרתקת, לחיות כך כ- 24 שעות ליד האנשים האמיתיים של וייטנאם, ולמרות פערי השפה, המדריכה תרגמה במהירות וביעילות וכולנו ספגנו משהו מהתרבות של האחר. לטעמי כל העניין הזה מומלץ ביותר - אבל הוא בהחלט איננו עבור המפונקים.
