יום ראשון, 18/12
כאמור הלילה שוב ירד גשם, אך כשקמנו השמיים היו נקיים. ירדנו לארוחת הבוקר ולאחר מכן חזרנו לחדר לארוז את המזוודות.
בזמן שהמתנו לסירה ראינו בעצים הסמוכים לנו די הרבה קופי קפוצ׳ין הזוללים פרי כתום שהיה על הדקל הקרוב. הפרי הזכיר תפרחת. לקוף אחד (בעצם - קופה) היה קופיף תינוק על הגב. נחמד.
בשעה היעודה עלינו על הסירה שלקחה אותנו דרך תעלות המים המרהיבות של השמורה, עד למעגן La Pavona. בדרך ראינו מספר איגואנות זכר, שהיו בצבע צהוב כתום, וכמה אנפות.
כמעט בכל מקום ראינו צמחי ברומליה Bromelia, שהם צמחים הגדלים על מרבית העצים כאן ביערות הגשם. די שהמם מוצאים טיפת מקום לחות ואדמה – והם נאחזים בו. יש מספר מינים של הצמח הזה, כולם יפים ונותנים גוונים רבים ליערות הגשם.
שם ירדנו מהסירה ונאלצנו לקחת את המזוודות במעלה השביל הבוצי והחלקלק, לכיוון המרכז המסחרי הקטן, בהמתנה להסעה שתיקח אותנו לארוחת הצהריים בעיירה Guapiles, באותה המסעדה בה אכלנו בהלוך, ומשם לתחנת השכרת הרכב של חב׳ Adobe.
לאחר המתנה לא ארוכה מדי התפנה אלינו נציג החברה ומסר לנו את הרכב השכור. אנו הזמנו ג׳יפון 4X4 אך קיבלנו רכב אחר מאותה הקטגוריה, גם הוא 4X4. ומכאן יצאנו לנסיעה בת 3 שעות עד למלון שלנו ללילות הבאים, Mountain Paradise הנמצא סמוך להר הגעש ארנל Arenal.
הר הגעש הזה הוא הסמל המסחרי של המדינה, את מתברר שרוב ימות השנה הוא מכוסה בעננים שלא מאפשרים לראות את פסגתו.
בדרך עברנו בעשרות כפרים ועיירות, חלקן ממש מוזנחות. מצד שני היו (במיוחד קרוב לארנל) לא מעט בתים מטופחים, הצבועים חיצונית באופן ססגוני ובחזית הבתים גינה פרחונית ויפה. אבל מה שהיה מעניין הוא שב- 99% מהמקרים, היו הבתים מכוסים בלוחות מפח גלי. מעניין, שכן סוג חומר זה איננו מגן מפני השמש או הקור וגם מרעיש כהוגן כשיורד גשם. מצד שני מז״א כאן די קבוע, יש להם רק 2 עונות (העונה הגשומה מאוד והעונה הגשומה פחות) כך שאני מניח שאין ממש בעייה. בהמשך הטיול שאלנו את אחד המדריכים והוא אמר שפשוט מדובר בחומר זול מאוד ולכן הוא בשימוש כה נפוץ.
ככל שהתקרבנו להר הגעש כך הפכו הנופים לדרמטיים יותר. כל האזור מכוסה בהררי בוץ וחמרה, שאני מניח שהיא תוצר של התפרצויות הר הגעש. הדרך התפתלה במעלה ההר וכלפי מטה יכולתנו לראות משטחים עצומים מכוסים בגבעות וביניהן הבתים, כשהכל ירוק, כמובן.
הכבישים כאן לא במצב ממש טוב. צריך להיות כל הזמן בכוננות לפגוש איזה בור עמוק באמצע הכביש. בנוסף, אין פה בכלל שוליים לכבישים ולכן כל רוכבי האופניים והולכי הרגל הולכים בצד הכביש - צריך להיזהר שלא לדרוס אף אחד. דבר נוסף. לאור כמויות הגשם הרבות, קיימות תעלות ניקוז עמוקות מאוד ב- 2 צידי הדרך ואין שום מעקה או סימוני צבע טובים, צריך להיות ערניים כל הזמן שלא ליפול לתוכן.
מעת לעת גם עוברים על גשרים בגדלים שונים, תלוי אם הם עוברים מעל נחל קטן (ואז הם צרים) או מעל נהר או גיא עמוק.
מתברר שגם כאן לא כל הנהגים מצייתים לחוקי התנועה, מבחינת עקיפה בפס לבן (כאן הוא צהוב) כפול, מהירות הנסיעה או עצירה בצידי הדרך.
בנוסף, מהירות הנסיעה המותרת כאן היא איטית מאוד, לא רק בגלל מצב הכבישים, ולכן כל נסיעה נמשכת די הרבה זמן.
בסופו של דבר הגענו לעיירה La Fortuna, משם המשכנו עוד קצת והגענו למלון, ששוכן גבוה בהר ויש בו עשרות חדרים המרוחקים זה מזה לטובת פרטיות. החדרים גדולים ועל הגגות צומחים מגוון צמחים, מה שמאפשר השתלבות בנוף. לי זה נראה כהסוואה טובה, אבל פה אין צבא ואין להם את הבעיות שיש לנו.
לאחר התארגנות קצרה ירדנו למסעדה הבינלאומית הסמוכה לאולם הקבלה של המלון, מסעדת ציפור גן העדן, בה גם מגישים את ארוחות הבוקר. במורד ההר, ליד הכניסה למתחם המלון, יש מסעדה נוספת בסגנון פורטוריקני. בכל אופן האוכל במסעדה היה מצויין אם כי יקר לטעמי. המלצרים מקצוענים ואדיבים. המסעדה מומלצת.
מכאן הלכנו מרחק קצר לחדר שלנו. החדר היה ענק, יותר מ- 50 מ״ר, וחדר האמבטיה עוד 25 מ״ר. מה שהיה מעניין הוא שבנוסף למקלחת הרגילה, היתה מקלחת מפל, בה נקווים מים באגן מעל לראש וכשהוא מתמלא - יורדים המים כמפל.
במלון יש אינטרנט טוב מאוד במבנה המרכזי וגם בחדר האוכל העליון. במקרה שלנו גם היה אינטרנט מצויין בחדר.
לאחר התארגנות הלכנו לישון. וכאן ציפתה לנו הפתעה לא נעימה - עכביש טרנטולה גדול מאוד היה על קיר המקלחת... התקשרנו ללובי המלון, ששלחו איש תחזוקה, שגם הוא נבהל מגודל העכביש. מאוחר יותר סיפר שעד כה לא שמע על מקרה כזה. בכל אופן, הוא הרג את העכביש וסילק אותו מהחדר.
לאחר מכן שכבתי במיטה וקראתי, כשפתאום נפל עלי משהו מהתקרה. העפתי אותו בזריזות וכשהסתכלתי, ראיתי שזה עכביש נוסף. מה לעשות, זה מה שקורה כשגרים בתוך הג׳ונגל…
