2015 יום שני
הבוקר קמנו בשעה 05:45 לעוד בוקר עם שמיים נקיים לגמרי.
לאחר התארגנות מהירה יצאנו לנמל כדי לעלות על המעבורת שתיקח אותנו לנמל העיירה Whittier, במרחק 6 שעות הפלגה.
הנמל נמצא במרחק דקות בודדות מהמלון. לאור קירבתו למתקן הנפט של חב׳ Aleksya שבצידו הדרומי של מפרץ Valdez, מבצעים כאן בדיקות בטחוניות ״מחמירות״.
בעודנו ממתינים לביקורת, ראינו עננים של אלפי יתושים החגים סביב הרכב. מזל שלא היינו בחוץ.... אבל עובדי חב' האבטחה שנאלצו להיות בחוץ נופפו ללא הרף בידיהם, כדי לסלק מעל פניהם את נחילי היתושים. זה הזכיר לי שבמספר מקומות ראיתי שמוכרים צנצנות זכוכית עם יתושים מתים, כמזכרות.
בתום הביקורת עלינו עם הרכב למעבורת, הורדנו את תיקי הצד ותפסנו מקומות באולם הישיבה.
משם הלכנו לאכול ארוחת בוקר פשוטה ובמחיר סביר.
המעבורת שטה בתוך מיצר Prince William Sound, בנתיב שנקרא Alaska Marine Highway. מדובר במערך מעבורות מסודר של משרד התחבורה, שנקרא Alaska Marine Highway System. ההפלגה נמשכה כמעט 6 שעות. במהלכה ראינו מרחוק מספר לווייתנים מסוג Humpback, לווייתנים קטלנים Orca, כלבי ים ודגים קופצים. מסביבנו פסגות ההרים העצומות, חלקן מכוסות שלג, ואינסוף קרחונים.
את ארוחת הצהריים אכלנו בספינה, לא רעה ובמחירים סבירים.
לאחר עגינת המעבורת בנמל של Whittier, נקראו הנהגים להגיע למכוניותיהם לקראת הפריקה, ואז התברר שזה לא ממש פשוט שכן המכוניות נדחסו קרוב מאוד האחת לשנייה והמעבר ביניהן היה לא קל בכלל.
לעיירה Whittier ניתן להגיע מהיבשה רק דרך מינהרת Anton Anderson Memorial Tunnel, שנקראת על-שם הקצין שניהל את הפרוייקט. אורכה 2.5 מייל והיא המינהרה המשותפת (לרכבות ולמכוניות) הארוכה ביותר בארה"ב. בניית המינהרה הסתיימה בשנת 1943 והיא נחפרה בתוך הר Maynard Mountain.
לאחר תחילת הנסיעה הגענו תוך דקות ספורות למנהרה החצובה בתוך ההר, בה המעבר מתחלק באופן הבא: 15 דקות למכוניות שבאות מכיוון אחד, 15 דקות למכוניות שבאות מהכיוון השני - ושאר הזמן מוקצה לרכבת. כך שאם מאחרים את המעבר אפילו בשניות - נאלצים להמתין לסלוט הבא. אנו נאלצנו להמתין כ- 10 דקות ואז התחלנו לנסוע ונכנסנו למנהרה. ואז התברר מדוע המעבר כ״כ מסובך - יש שם אולי נתיב וחצי ועוד מסילת רכבת. כך שבאמת אין מקום ל- 2 מכוניות במקביל.
לאחר מעבר המינהרה נסענו עוד כחצי שעה עד למלון שלנו - Alyeska Resort, שליד העיירה Girdwood.
המלון נראה מפואר מאוד בסגנון לודג׳. לאחר "החוויוה" במלון ב- Valdez, נשמנו לרווחה.
לאחר התארגנות קצרה יצאנו לטרק קצר במסלול Crow Creek, באזור הררי יפה מאוד. המסלול היה אמור להיות כ- 2 מייל לכל כיוון, כשהחלק הראשון בעלייה די תלולה. חשבנו שנסתדר, אבל הטמפרטורות הגבוהות והלחות הכריעו אותנו ולאחר כשעה כבר היינו בחזרה ברכב. הנופים ההרריים מרשימים ביותר - מומלץ לבצע את הטרק הזה בשעות פחות חמות.
מכאן נסענו צפונה לאורך קו החוף עד ל- Beluga Point, קצת דרומה מאנקוראג׳, כדי לראות תופעת טבע שנקראת Turnagain Arm Bore Tide. מה שקורה הוא שהמים נסחפים מתוך המפרץ אל הים בסוף השפל, ואז הגאות מגיעה בגל שגובהו משתנה ולעיתים די גבוה. בנקודה זו ניתן לראות מדי פעם גם לווייתני בלוגה Beluga ומכאן שמו. טיפסנו על סלע גבוה לתצפית וישבנו להמתין, קצת יתר משעה. אנו ציפינו שהגל יגיע אלינו ממערב, הכניסה למפרץ. בסמוך לשעה היעודה לגל לאותו היום, 18:11, אכן ראינו מערבולות מתחילות להיווצר ממערב, אך פתאום הבטנו דרומה ושם ראינו את הגלים... איכשהו הגל הממזר הזה עקף אותנו. בכל מקרה הוא אמנם היה ארוך, לכל קו האופק, אך ממש לא גבוה, אולי 30 ס״מ בנקודות השיא.
החריצים שרואים בבוץ הם בעצם פלגים קטנטנים של מים שיורדים מההר, עוברים מתחת לכביש ובוקעים כאן.
כאן רואים את ה- Bore Tide שמתחיל להיכנס למפרץ.
וכאן כבר רואים את התוצאה של הגאות – הכל מכוסה שוב במים – וזה קורה ממש תוך דקות בודדות.
לאחר המתנה קצרה התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון המלון, על אותו הכביש. החלטנו לעצור בנקודת תצפית דרומית יותר, אולי יתמזל מזלנו ונצליח לצפות בגל מעט גדול יותר. במקום היה בחור צעיר, ביררנו עימו מה הסיכוי, והוא אמר שמשהו צפוי להתרחש. לאחר דקות בודדות התחלנו לראות באופן ברור גל גבוה, לכל רוחב המפרץ. ותוך דקות כבר התחלנו לראות את אותם הגולשים - רוכבים על הגל בהצלחה רבה. כשחלפו אותנו ראינו שגובה הגל לפחות מטר אחד - מחזה מרהיב.
הכל מתחיל בשקט בשקט – הגולשים שוכבים על גלשנים ומתקדמים לתוך המפרץ במים שקטים מאוד.
תוך זמן קצר מתאספת קבוצה גדולה במרכז המפרץ.
ואז זה מתחיל, נראה כצונאמי מרחוק.
במקום יש גם תזכורת לרעידת חזקה עצומה שהתחוללה באזור.
המשכנו לכיוון המלון ובדרך עצרנו באתר בצד שמאל של הכביש, בו מקיימים בכל שנה תחרות גילוף בעץ, The Alaska Cup international carving championship, שהתקיימה השנה בתאריכים 30/7-2/8. בחזית המבנה היו לא מעט צורות מעוצבות של בעלי חיים - ממש יפה.
ומשם המשכנו לארוחת ערב במסעדת Chair 5 ב- Girdwood, עליה קיבלנו המלצה. תיאורי האוכל בתפריט היו מרשימים, אבל הביצוע (עם הבשר) היו הרבה פחות... לא מומלץ.
משם חזרנו למלון לאריזה והכנות לקראת מחר.
